בעוד שדיונים ממשלתיים סגורים לציבור והפרוטוקולים נשמרים חסויים, בכנסת לא מעט פתוח. ההחלטות, ההתבטאויות וההצבעות הפרטניות (במליאה, לא בוועדות) יוצאים בשלב זה או אחר לאור והציבור זוכה לדעת הכל. בעצם כמעט הכל. בין פגישה חסויה אחת באוצר לבין דיון בלשכתו של גפני בו ח"כים יגבשו בסתר עמדה מקדימה לחריצת גורלה של חברה זה או אחרת (כפי שנעשה לפני כל דיון חשוב) הם עשויים לבצע פעולה נוספת, פחות שקופה. ח"כ עלול לפתוח את הסמארטפון שלו ולרכוש מניות של חברה ששמע הרגע כי מתכננים להחריג אותה מהרפורמה הקרבה בחוק עידוד השקעות.

מלבד הקופון האישי שיגזור הח"כ מהמהלך, הוא כנראה יהפוך מאותו רגע ללוביסט המוצלח ביותר של אותו מהלך. יישום המהלך יניב לו כעת תגמול אישי נאה, חוקי וסמוי מהעין הציבורית.

לפני כשבועיים פנינו לחברי ועדות הכספים והכלכלה- המאיישים את הצמתים הפיננסיים החשובים במדינה- בבקשה לפרסם את תיקי המניות שלהם בצורה וולונטרית. רובם סירבו. כתבנו על זה ועל מה שקורה בארה"ב בנושא. תיכנסו.

מה שכן, כמה ימים אחרי הפרסום ב"כלכליסט" – ישבתי עם ח"כ אילן גילאון (מרץ) שהבין לחלוטין את הבעייתיות ומיהר להגיש הצעת החוק בנושא. ההצעה קובעת חובת גילוי פומבי של סחר במניות לח"כים המכהנים בוועדות הכספים והכלכלה. כלומר הם יוכלו להמשיך לסחור במניות אבל כל פעולה תפורסם באתר הכנסת. במקום להילחם בתופעה – נשקיף אותה.

 

אובמה- העביר חוק דומה בארה"ב לפני כחצי שנה

ח"כ גילאון ציין כי הוא מצפה מחברי הוועדות להירתם ולתמוך בהצעה אך צריך להזכיר שב-2007 הגיש סילבן שלום, אז ח"כ וכיום המשנה לראש הממשלה, הצעת חוק שביקשה לחייב את חברי הכנסת להעביר את מניותיהם לנאמנות עיוורת. ההצעה שכונתה "חוק חלוץ" זכתה לתמיכה ציבורית ופרלמנטארית, אולם לבסוף נדחתה על ידי הקואליציה בראשות קדימה ואהוד אולמרט.

האם ממשלת נתניהו-מופז תנהג באורח דומה?

קשה לצפות מהחתול לשנות את הרגלי רכישת השמנת, במיוחד אם הוא מסוגל לשער את מחירה העתידי בכל שלב ושלב.

עדכון: הוא לא. ההצעה נפלה