ידיעות תקצ��ביות

כלי התקשורת משוועים לתמורה הכספית המתקבלת בעקבות הפרסומים, המגיעה לעשרות מיליוני שקלים בשנה. בשנים האחרונות נלחמו בעלי העיתונים לביטול יוזמה של משרד האוצר, שלפיה משרדי הממשלה יפרסמו מודעות באתר מכרזים ממשלתי וברשת, ולא יחויבו עוד לפרסם את המכרזים במלואם בעיתונות המודפסת. מסע הלחצים נחל הצלחה, והיוזמה בוטלה.

היכן מפרסמים נתניהו וליצמן?

הבדיקה בנוגע להיקף הכספים המדויק המנותב לעיתונים השונים לצורכי פרסום הודעות לציבור מעלה מגמה גוברת במשרדו של ראש הממשלה נתניהו להעדיף את "ישראל היום", בניגוד בולט לשאר המשרדים. ב-2010 הוציא משרד ראש הממשלה כמיליון ו-45 אלף שקל על פרסום ב"ידיעות אחרונות" וכ-343 אלף שקל בלבד על פרסום ב"ישראל היום". "מעריב" תפס את המקום השני עם 650 אלף שקל. בשנת 2011 פירסם המשרד ב"ידיעות אחרונות" בעלות של 998 אלף שקל, וב"ישראל היום" בכ-959 אלף שקל. "מעריב" עבר למקום השלישי עם 745 אלף שקל.

ב-2012 הפך "ישראל היום" לעיתון המועדף מבחינת תקציבי הפרסום של משרד ראש הממשלה – 571 אלף שקל הוקצבו לעיתונו של שלדון אדלסון. באותה שנה פירסם המשרד ב"ידיעות" בעלות של כ-387 אלף שקל בלבד. משרד ראש הממשלה הפך למשרד הגדול היחיד שפירסם יותר ב"ישראל היום" מאשר בכל עיתון אחר. בעוד שהחשיפה של "ישראל היום" גדלה בשנים האחרונות, הוא לא הוגדר כ"עיתון נפוץ" לפי הגדרת שר הפנים, ומשרדי הממשלה האחרים המשיכו להעדיף פרסומים ב"ידיעות אחרונות".

משרדו של נתניהו לא היה היחיד שהעדיף לפרסם בעיתון המקורב אליו. לאורך הקדנציה של יעקב ליצמן כסגן השר במשרד הבריאות, פירסם המשרד יותר מכל משרד אחר ביומון החרדי "המודיע". ליצמן, חבר-כנסת מטעם יהדות-התורה, משתייך לחסידות גור ולסיעת אגודת-ישראל במפלגה. חסידות גור היא המזוהה עם "המודיע".

כך ב-2010 העביר משרד הבריאות ל"המודיע" 235 אלף שקל, יותר מלכל עיתון אחר. ב-2011 "המודיע" היה שני רק ל"ידיעות אחרונות" בתקציבי הפרסום – 205 אלף שקל הוזרמו אליו.

ב-2012 קנה המשרד ב"המודיע" פרסום בכ-152 אלף שקל, כך שהיה לעיתון השלישי מבחינת היקפי הפרסום, אחרי "ידיעות אחרונות" (252 אלף שקל) ו"ישראל היום" (158 אלף שקל). באותן שנים פירסם המשרד גם בעיתונים חרדיים אחרים, ביניהם "בקהילה" ו"משפחה", אולם בהיקפים מצומצמים בהרבה. משרדים אחרים כמעט שלא פירסמו ב"המודיע", שאכן אינו המוביל מבחינת נתוני החשיפה שלו גם בקרב הציבור החרדי.

מה קוראים נערי האוצר?

התמונה שלפיה "הארץ" לא מועדף מבחינת תקציבי הפרסום מתהפכת כשבודקים את הרגלי הקריאה של הבכירים עצמם במשרדי האוצר והכלכלה. כשקובעי המדיניות הכלכלית של ישראל רוצים להודיע לעם הודעות חשובות, הם מעדיפים את "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", אולם אל מפתן ביתם הם מעדיפים לקבל את "הארץ".

ראשי האגפים באוצר וסגניהם, לצד אנשי דרג ניהולי אחרים במשרד, זכאים למנוי חינם מתוקף משרתם. הפקידים האמונים על תקציב המדינה בחרו לממש את זכותם למנוי בעיקר ל"הארץ" ומוספו הכלכלי "דה-מרקר" (40 מנויים) – העיתון ששר האוצר יאיר לפיד הצהיר כי הוא אינו מנוי עליו. במקום השני כעיתון עם מספר המנויים הגבוה ביותר בקרב בכירי האוצר והכלכלה ניצב "גלובס" (30), בשלישי "ידיעות אחרונות" (מה שמסביר אולי מדוע היה למתחרי קל יותר למצוא מקורות, בתקופתי ככתב ב"כלכליסט") וברביעי "מעריב".

אצל הקולגות במשרד הכלכלה (לשעבר התמ"ת) המצב דומה. הדרג הניהולי מקפיד לקרוא "הארץ" (32 מנויים). אחריו ברשימה מופיעים "גלובס" (11), "ידיעות אחרונות" (9), "ידיעות" עם "כלכליסט" (5) ו"מעריב" (5). בכיר בודד במשרד – מכר של בן כספית? אוהד של רון קופמן? – מנוי על השבועון הצעיר "סופהשבוע".

מה משמעות העובדה שקובעי המדיניות בוחרים לקבל למפתן דלתם את 'הארץ-דהמרקר', ואולם כשהם רוצים להודיע לעם דברים חשובים הם בוחרים ב'ידיעות' ו'ישראל היום`?