מאה ימים של שקיפות

יש לנו אתר! למיזם 100 ימים של שקיפות לחצו כאן

לדף היוזמה בפייסבוק

הגיע הזמן ליוזמת ניו-ג'ורנליזם שכולכם חלק ממנה. הצטרפו לפרויקט להגברת השקיפות בכנסת (ובתקווה להשקת דיון ציבורי מעמיק, ארכני ומשמעותי סביב השאלה – למה מתקבלות כאן כל כך הרבה החלטות גרועות?)

חשוב להדגיש:

1. שקיפות היא כלי, לא מטרה. כלי שמסייע לנבחרי הציבור (כן, לנבחרי הציבור) לשרת את הציבור הרחב.

2. יש ח״כים נהדרים. היוזמה גם (ובתקווה רק) תחשוף ממצאים שיעידו על פרלמנטאריות נקיית כפיים.

3. חייהם הפרטיים של חברי הכנסת הם מחוץ לתחום. הסבר מורחב על חוקיות המיזם בתחתית הפוסט.

4. אני עובד בהתנדבות. אפנה לתורמים אם אבקש לשנות זאת

המניפסט. יש עוד חומרים והסברים למטה.

מהתקשורת:

כתבה ב׳וואלה׳ של עמרי נחמיאס ששואל ״נבחרי הציבור התרגלו בשנים האחרונות לתקשר עם הציבור באמצעות ריאיונות לתקשורת, פוסטים בפייסבוק וסרטונים ביוטיוב, אבל מי באמת מפעיל אותם?״

כתבה בבלוג ב'הארץ' של הילה ויסברג – "אין לוביסטים חזקים. יש ח"כים חלשים. שקיפות היא התרופה לשחיתות"

כתבות בעין השביעית ובחורים ברשת, ראיון אצל בן כספית ואריה אלדד, ובמבט.

יוצאים לדרך – על כך שהגענו ליעד. וטור במאקו שמסביר למה קירות הכנסת צריכים להפוך לשקופים

ערוץ 2 לאחר גיוס מאה אלף שקלים:

צינור לילה:

שיר שהקליט על היוזמה הראפר נמש:

 

אלף תודות לטל שניידר שמסייעת למיזם המוטרף הזה, לאלכס רוזנפרב מ׳חדר מצב׳ שעזר להרים את הפרויקט ברשת, למעצב הגרפי אביתר רוזנולד (שמסייע מנובמבר 2014) וליועץ התקשורת ניר הירשמן שתרם מזמנו ומומחיותו בשלב ההשקה

ועוד כמה דברים:

1. הכתבה הזו מרכזת את הצמתים הקריטיים שסובלים מאי־שקיפות בדרך לשינויי מציאות. זה חשוב. בעיקר משום שח״כים מגיבים לטענות לרוב בכך שהם פועלים ׳לפי החוק והתקנון׳. אלא שאחרי שהציבור החליף את רוב הנבחרים ודבר לא השתנה הגיע הזמן להחליף את החוק והתקנון.

ישנן לא מעט עוולות. בחרתי להילחם סביב אחת מהן – אפילה פרלמנטארית. אם נסיט את הווילונות, בתקווה זה יסייע בעקיפין לתיקון עוולות אחרות. הם לא מתכוונים לקדם שינוי בעצמם. גם לא החדשים שבהם. היו להם שלל הזדמנויות וחוק אחרי חוק נפל. לכן הדרישה חייבת לבוא מאיתנו.

2. יש חלופות מצוינות. יש ארגונים מדהימים שמבצעים עבודת קודש כמו 'התנועה לחופש המידע', 'הסדנא לידע ציבורי', 'התנועה לאיכות השלטון', 'המשמר החברתי' ועוד. מאה ימים של שקיפות היא יוזמה קיצונית. האלטרנטיבות ראויות ומומלצות ואני חושב שהיוזמה שלנו רק מדגישה את נחיצותם.

אני גם חושב שצריך לפעול במקביל, בתנועת מלקחיים. ואני חושב שצריך להציב מולם, ממש מולם, מראה- כדי שיבינו עד כמה אנחנו לא סומכים על חלקם. ואנחנו כל כך לא סומכים עליהם שאנחנו רוצים ללווין אותם- כן, את נבחרי הציבור שבחרנו (!) – בחוקרים פרטיים (כן, בחוקרים פרטיים!). ואני רותח מזעם מזה שגנבו לנו לא רק את הכנסת אלא גם את השיטה. כי לא משנה את מי נשחיל לשמה נקבל כמעט את אותה תוצאה. אז אני רוצה לשנות את הכללים, ואני רוצה שזה יקרה בקרוב.

3. אי-נוכחות במליאה ובוועדות זה נושא חסר ברק. דלוח. אבל הוא המפתח. המליאה היא זירת הדיון הלגיטימית ביותר בדמוקרטיה ייצוגית. זה אמור להיות המקום המרתק בישראל. הכי חשוב. לא חותמת גומי אלא זירת התגוששות בין רעיונות טהורים של מייצגינו. הכוונון העדין – זה שקובע את פרטי החוק- מתרחש בוועדות. שמה מדייקים סעיפים קריטיים כמו סף ההכנסות של חברות שיזכו להיכנס לתכנית להטבות מס.

אלא שגם הן סובלות מהיעדרויות מסיביות ותכופות. זה נכון שחברי הכנסת נאלצים ללהטט בין כמה ועדות במקביל (להוציא את שאול מופז -אדם שאתם משלמים את משכורתו ומזה שש שנים חבר בוועדה אחת בלבד. אחת). אבל לא תראו את כולם מתעקשים להתייצב בכל הדיונים. ההפך. ח״כים אף מטיילים כאמור לחו״ל בימי הכנסת המעטים שיש בשנה (הכנסת מתכנסת בימי ב׳-ד׳ ובמשך 4 חודשים בשנה יש פגרה). ולא דיברתי על  טיולים פרטיים.

פעיל צ'כי השווה לאחרונה נוכחות בין 33 פרלמנטים. ישראל זכתה במקום האחרון. נבחרינו מתהדרבים ב-32% נוכחות. זה לא פלא כשבקדנציה הקודמת שליש מהכנסת היו חברי ממשלה שלא סופרים את המליאה. במחקר שערכתי עם המשמר החברתי גיליתי שחברי הכנסת נעדרים אפילו מהצבעות של עצמם. חברי האופוזיציה הקודמת נהגו להעדר באופן עקבי מהצבעות במליאה ובכך הכשילו 62 הצעות חוק שהם עצמם יזמו.

במושב החורף האחרון אלי ישי וטאלב אבו-עראר (רע"מ-תע"ל) נכחו בשמונה מתוך 170 ישיבות מליאת החוקף. למה? למה? איך אנחנו משלימים עם זה? מה היה חשוב יותר?

אין בעיה שתבריזו אם יש משהו חשוב יותר – אבל מה הוא? מה עשיתם עם המנדט שלנו? הגיע הזמן שנדע.

המכתב ששלחנו ליו״ר הכנסת יולי אדלשטיין לאחר שסירב שנשתתף בישיבה על היוזמה

—

חוקיות הפרויקט: לא מעניינים אותנו חייהם הפרטיים של חברי הכנסת. זו הנקודה שהם לוחצים עליה כי היא היחידה שמצאו. אבל חשוב שתדעו שלא משנה מה הם אומרים – זה חוקי למהדרין (אם החוק ישתנה- נשנה בהתאם).

שוב, חברי כנסת זכאים לחיים פרטיים. הם גם אנשי משפחה, ובסופי השבוע, למשל, מותר להם לנפוש. זה לא מעניין אותנו. קשרים עם מאהבות יעניין את החוקרים ששכרו ח״כים ומפלגות אחד נגד השני (בנט, קדימה של לבני, פואד, רשימה חלקית) – אבל לא אותנו. לא נחכה להם בבית ולא בפאב. כל מה שאפור – מבחינתנו שחור. רכילות מחוץ לתחום. אין מעקבים מסוג ׳מבוקר עד ערב׳. קיבלנו ייעוץ משפטי.