למה גדעון סער פרש דווקא היום?

לעזיבתו של שר הפנים גדעון סער יש אינספור סיבות. פוליטיות ואישיות. מיטב הפרשנים כבר ניתחו אותן.

אבל האדם שפגשתי לפני שבועיים – בסדרת ההתייעצויות שאני עורך כדי לקבל הכוונות למיזם ׳מאה ימים של שקיפות׳ – חשף זווית אחרת. האיש – מקורב לסער – לא דיבר על ה׳למה׳. הוא דיבר על ה׳מתי׳.

״תגיד תומר״, שאל, ״למה בדיוק מחכה שר הפנים?״

עניתי שסער אולי צריך עוד זמן לסגור דברים במשרד ולתת מרווח נשימה לרה״מ בנימין נתניהו כדי שייבחר מחליף ראוי. האיש גיחך. ״נגיד שהוא באמת רוצה לעזור לנתניהו ולמדינה, נגיד שהוא רוצה לחתום על כל מיני צווים. סבבה. אבל יש עוד סיבה״.

״והיא?״

״עשרות אלפי שקלים״. הוא הסביר שסער מעוניין למשוך את החגים –  ולפרוש בתחילת נובמבר כדי לקבל תלוש שכר נוסף. 42 אלף שקל ברוטו נוספים. נבחר ציבור, הבהיר, מקבל שכר חודשי שלם גם אם הוא עוזב באמצע החודש.

זה נשמע הזוי. גם כהסבר לעיתוי, וגם העובדה שנבחר ציבור יקבל (מעבר לדמי הסתגלות) שכר חודש שלם – אחת היא מתי הוא עוזב את החיים הציבוריים. בקיצור זה היה ציני מדי, אפילו לי.

ועדיין, בדקתי. בחשבות הכנסת הבהירו שהמידע שגוי. השכר החודשי של ח״כ שפורש נגזר לפי מספר הימים שהוא עבד באותו חודש. למחרת נזכרתי שלפעמים שרים נהנים מתנאים אחרים (אף שהם גם ח״כים). אז שלחתי למשרד ראש הממשלה שאילתה בת שורה: האם זה אותו נוהל לגבי שרים? כמו על כל רוב שאלותיי בשנים האחרונות, מחלקת הדוברות של המשרד אותו מנהל הראל לוקר, התעלמה.

הדובר של סער לא ענה לי (מסיבות בריאותיות), ועברתי הלאה. הצקתי ללשכת רה״מ עוד כמה פעמים – בעיקר בשביל להרגיש טוב עם עצמי ולדעת שניסיתי, אבל לא יותר.

ואז הגיע נובמבר.

סער החליט להתפטר היום, יום ראשון, השני בנובמבר. בדיוק כפי שחזה המקור.

צלצלתי לכל מי שאני מכיר שעשוי לדעת משהו לגבי ת״ש שרים – ובסוף הפנו אותי (ועצם המחשבה שרק מי שמכיר ויודע יכול להגיע לזה – מטריפה אותי. איך דוברות רה״מ אותה אנו מממנים מכספינו מעיזה להתעלם?) לחוברת. היא עונה לשם המלבב ׳זכויות שרים׳, ובין שאר הסעיפים ההזויים שבה כתוב, שחור על גבי לבן:

סער הודיע על פרישתו באמצע ספטמבר. אם היה מגיש מכתב התפטרות מייד – הוא היה מוותר על 84 אלף שקל (ברוטו). הוא חיכה, והרוויח. הכספים יוענקו לו על תקופה שרובה הייתה חגים, ובכמעט כולה הייתה פגרה.

חשוב להדגיש: סער לא אשם כמו שהממשלה אשמה וסעיף הזוי שכזה- שחל רק על שרים- מעודד אותם ׳למצות זכויות׳. חרף מה שאמר המקור הגיוני שהכסף לא באמת היה מרכיב במערכת השיקולים של סער. החיים יותר מורכבים מחשבון עובר ושב. אני רק מביא את העובדות, ואת תגובתו: ״מדובר בדיבה מכוערת כלפי מי שבחר לוותר על כל תפקידיו בכנסת ובממשלה מרצונו במהלך הקדנציה. אין לדברים יסוד. השר סער התפטר בדיוק במועד עליו הודיע מראש״.

אגב, סער אכן הודיע בזמנו שיתפטר לאחר החגים. למיטב ידיעתי החגים לא הסתיימו היום, ובנמצא עיתוי נוח לא פחות; השבוע שעבר שהיה השבוע הראשון של מושב החורף של הכנסת (לאחר שחזרה מפגרה מפלצתית בת 83 ימים).

אתם מוזמנים לכתוב לדוברות משרד רה״מ ולבקש מהם לדחוף לביטול הצ׳ופר שהשרים מחלקים לעצמם (ועל הדרך לשאול אותם באיזו זכות הם מסננים רוב כלי התקשורת בישראל בשנים האחרונות):  media@pmo.gov.il

–

המידע הזה הגיע הודות למיזם ׳מאה ימים של שקיפות׳ אותו מנסה לאסור יו״ר הכנסת בחוק. לתפיסתנו אין כזה דבר סכומים נמוכים מכדי מלהתעסק בהם. מי שמתפתה בקטנות יתפתה גם בגדולות. עוד תוצרים שקשורים אל המיזם פחות או יותר הם: הסיפור המוזר של נחמן שי, הקשרים הצפופים בין יו״ר ועדת הכלכלה אבישי ברוורמן והלוביסטית, וניתוח ראשוני של הוצאות משרדי הממשלה.

וכל זה עוד לפני שהוצאנו שקל אחד.

עוד ב׳שחיתות חוקית׳