האם הכנסת היא מוסד למימוש השקפת עולם או מקפצת ג'ובים? רבים בציבור מאמינים דווקא באפשרות השנייה. כשבדקנו עם חברי הכנסת החדשים ממה הם התפרנסו טרם כניסתם לתפקיד, גילינו שרבים אכן שיפרו את תנאיהם. אבל התברר גם שהתמונה מורכבת יותר. יש לא מעט חברי כנסת שוויתרו על שכר גבוה כדי לשרת את הציבור. להשלמת התמונה, החלטנו לבדוק את הצד השני של המטבע – מה קרה לחברי הכנסת לשעבר ביום שאחרי.
- 52 נבחרי ציבור נפלטו מהכנסת הקודמה, ה־19. מה הם עושים כיום, וכיצד הם מתפרנסים? (הרשימה המלאה למטה)
חלק מהם שיתפו פעולה וסיפרו לנו ששבו לעיסוקיהם הקודמים, בעוד אחרים – מצוידים בקשרים וניסיון – המציאו את עצמם מחדש בצורה משתלמת יותר. ראלב מג'אדלה (העבודה), למשל, פתח חברת ייעוץ שסייעה בין השאר לקק"ל, וכן לחברות שמבקשות לפעול במגזר הערבי. "ביום שאחרי מרוויחים פי שלושה מאשר בכנסת", אומר מג'אדלה בגילוי לב ומוסיף, "יש לי הרבה הצעות להיות דירקטור, אך אני עושה מה שאני רוצה. כל מי שרוצה לעבוד בחברה הערבית בלי להסתבך – עובר דרכנו כששאלנו אותו מה הסוד שלו לפרנסה טובה, המשיך מג'אדלה: "הניסיון העשיר בעבודה הציבורית עוזר לי. הייתי יו"ר ועדת הפנים והסביבה במשך שנתיים וחצי, זה נתן לי המון בתחום הבנייה והסביבה. אני עובד למשל עם חברה שעוסקת במיחזור בירדן. הקשרים והניסיון בכנסת גם הם תורמים. כשאתה בכנסת אתה עוזר לכולם – זה שלח לחמך על פני המים. זה משתלם כלכלית ומשתלם ציבורית".
השיחה כבר קלחה, אז שאלנו את מג'אדלה אם הוא מתגעגע. "אני גם ראש המחוז הערבי במפלגת העבודה. בתור אופוזיציונר אין לי מה לעשות בכנסת. זה עינוי – מה יש לעשות שם חוץ מלהגיש שאילתות ולריב עם סמוטריץ' וחבריו? לא חבל על האנרגיות והעצבים? בשנים האחרונות התקדמתי כלכלית כמו שלא התקדמתי ב־ 30 שנה, והכל ביושר ובמקצועיות". כמו רבים מחברי הכנסת לשעבר, גם מג'אדלה הזמין אותנו לשחות עמו באחד הבקרים ולשתות קפה כחלק מהשגרה החדשה.
אגב, מכל הלשעברים, משה מזרחי (העבודה) הלך הכי רחוק. מזרחי שיגר לנו דוגמאות פרי מכחולו, כדי להפגין את כישוריו בעיסוק המרכזי שלו כיום – ציור.
לא כולם נשמעו מרוצים במיוחד מה חיים שאחרי. אורית סטרוק (הבית היהודי) למשל, מספרת כי היתה מובטלת במשך תקופה ארוכה, עד שלבסוף השתלבה בשדולה למען ארץ ישראל בכנסת. רינה פרנקל
(יש עתיד) סיפרה שהיא משתתפת בקורס להכשרת דירקטורים, והוסיפה כי "קשה לאישה מהפריפריה להיכנס, בעיקר כשאין לה קשרים".
מצוקת חברי הכנסת לשעבר באה לידי ביטוי גם בחוק הג'ובים שמקודם בימים אלה כדי לאפשר להם להתמנות ביתר קלות לדירקטורים לאחר הקדנציה. השיחות עם אלה שמתקשים לשחזר את התנאים שלהם זכו בכנסת (כ־ 40 אלף שקל בחודש בתוספת הוצאות, רכב ועוד הטבות) מסבירות את היוזמות של עמותת חברי הכנסת שעבר, המבקשת לצ'פר אותם באמצעות שלל הטבות. מהבדיקה עולה שיש גם חוט דק המקשר בין היכולת להסתדר מחוץ למשכן לבין המפלגה שאליה השתייכו חברי הכנסת
לשעבר. כך למשל, פליטי מפלגת ישראל ביתנו היטיבו לקטוף ג'ובים במוסדות ציבור.
גם לרוב יוצאי יש עתיד אין צורך לדאוג. לחלקם הבטיח ראש המפלגה יאיר לפיד כי יחזרו בסיבוב הבא, בעוד אחרים עובדים כיום במפלגה או מקושרים אליה. יש חברי כנסת שלא היה ברור מה הם עשו לפני שהגיעו אליה – אך לאחר מכן הם הופכים ליזמים בתחומים מניבים כמו "ייזום נדל"ן" או "ייעוץ". כמה חברי כנסת פנו לאקדמיה, והם נשמעים מרוצים ורגועים.
מאיר שטרית, לדוגמה, גאה בהישג האקדמי שלו: "התחלתי ללמד קורס בשנה שעברה, והשנה קפץ מספר הסטודנטים מ־ 17 ל־ 54". ראוי לציין שכמעט אף אחד מאלה ששוחחנו עמם לא מתגעגע למשכן. פנינה תמנו־שטה שממשיכה לקדם מאבקים נגד אפליה ציינה שחשוב שחברי כנסת לא יהיו מוטרדים מהיום שאחרי – כדי שיפעלו למען הציבור בלבד. אלא שלא מעט מהם פועלים בניגוד לאינטרס הציבורי- בזמן הכהונה, ואחרי הכהונה.
אמנם רק אברהם פורז ואילן שלגי רשומים במרשם הלוביסטים ומקדמים עניינים במסדרונות תמורת תשלום בצורה רשמית, אך רבים אחרים שימשו בשלב זה או אחר מקדמי עניינים גם מחוץ למסדרונות, ובהם אפי אושעיה, אלי גולדשמידט, דניאל בן לולו, אביגדור יצחקי, יחיאל חזן ויורם מרציאנו.
כמה מחברי הכנסת לשעבר סירבו בכל תוקף להשיב לפניות שלנו – אבישי ברוורמן, שאול מופז, רות קלדרון, יוני שטבון וסילבן שלום שלפי פרסומים עובד כלוביסט. כנראה שהם סבורים שלציבור אין זכות לדעת ממה הם מתפרנסים, רגע לאחר ששירתו אותו.
סייעה בהכנת הכתבה: יעל פינקלשטיין
הכי הרג אותי ליאון ליטינצקי שחבר בהתאחדות יוצאי טטרסטאן. איו ספק שזה מוציא ממנו הרבה אנרגיה.
להשלמת התמונה, חסרה לי התייחסות לגובה הפנסיה שהם מקבלים עבור כהונתם בכנסת