ככה מדיטציה תכפר על הוואקום שהשאיר מבקר המדינה

בתאילנד נחשפתי לתרבות בה פקידי ממשל נשלחים לוויפאסנה, ואנשים משאירים דלתות פתוחות ומפתחות בתוך כלי הרכב. לאור ההתרופפות המוסרית נזכרתי בטיול ותהיתי: האם תרבות המדיטציות יכולה למלא את החלל שהתירו מאחוריהם נבחרי הציבור ומבקר המדינה?

אשתקד טיילתי לראשונה בחיי בתאילנד. במסגרת הטיול הצפנתי למנזר נהדר שאיפשר למקומיים ולתיירים לשהות בו ימים ואפילו שבועות על בסיס תרומה. החובה היחידה הייתה קיום סדר היום הוויפאסני: מדיטציות הליכה-ישיבה-שכיבה בבוקר, צהריים וערב. ארוחות טבעוניות פשוטות, כשהסעודה האחרונה בשעה 12:30. שהות במרחבי הרהורים ושיחות שקטות (מסתבר שוויפאסנה לא מחייבת שתיקה מוחלטת).

בין תרגול למחשבה על מהות החיים, קלטתי קבוצת תאילנדים שנראתה מגובשת למדי. שאלתי את הנזירים, והסתבר שהם כולם עובדים של אותה רשות מקומית. תחקרתי וגיליתי שהממשלה התאילנדית שולחת בקביעות למנזר קבוצות משלל משרדי הממשלה ורשויות מקומיות – לריטריט בן שלושה ימים.

זה העיף לי את המוח.

לראות עובדי מדינה לומדים להסתכל מבחוץ על הגוף ועל הרגשות שלהם, ומכבדים זה את זו בצורה עמוקה – הרשים אותי מאה מונים יותר מגיבושי 'המחוזיאדה' שיש לעובדי המדינה בישראל.

אתם מדמיינים את בנימין נתניהו יושב שלושה ימים עם עצמו, חושב על משמעות החיים, על מי הוא בעצם, נזכר למה רץ לראשות הממשלה ומתרכז בכאן ועכשיו?

בהמשך הטיול ראיתי שלתרבות הזו – שמקדשת מדיטציה וקשיבות כחלק אינטגרלי בחיי האזרח ועובד הציבור – השלכות ממשיות לחברה התאילנדית.

נכון. בממשל התאילנדי יש בעיות לא פשוטות, בלשון המעטה.

ועדיין, בניגוד למדינות בהן בהו בי ככספומט עם רגליים, בחלקים בהם ביקרתי בתאילנד גיליתי גן עדן של אמון חברתי. בצפון האי קופנגן למשל חברי הקהילה שהכרתי השאירו בקביעות את המפתחות בתוך כלי הרכב. הדלתות של הבתים שלהן נותרו בלילה פתוחות. הרוכלים מעולם לא ניסו לעשוק אותי. הם גם סירבו לקבל טיפ, ולא מעט פעמים נתנו לי, אחרי שכבר שילמתי, מתנות ומאכלים בחינם.

לשרת במקדש במקום בצה"ל

דיברתי על כך עם מורה דרך מקומי. הוא אמר שלדעתו זה נובע מכך שכמעט כל התאילנדים בודהיסטים. לדבריו, אנחנו עושים צבא, בשעה שאצלם 'עושים' מקדש.

כן, כמעט כל התאילנדים משרתים לכל הפחות שלושה חודשים במקדש במהלך חייהם. לרוב שנה ואפילו שנתיים. זה הכרחי. מי שישתמט – כנראה יישלם על כך. אבות רבים, למשל, יסרבו לשדך אותם לבנותיהם.

מה הם עושים בחודשים האלו? עבודות בסיסיות וגם מדיטציה. מצפים מהם לטפס שלבים רוחניים בשעה שהם לומדים על קארמה. הם חיים באמונה שהמעשים והכוונה שלהם – הם אלו שיעצבו את עתידם הרבה יותר מצבירת שורות בקורות החיים.

הבודהיזם כשוטר פנימי

כמדריך טיולים, סיפר לי, ניצבו בפניו אינספור הזדמנויות 'להעלים' תיק לא מושגח של תייר. אבל הוא לא היה זקוק לשום שוטר שיימנע זאת ממנו. הבודהיזם משמש כשוטר הפנימי שלו.

לדבריו, אין בתפריט פעולותיו אפילו אפשרות כזו – לקחת משהו שאיננו שלו.

תפיסת העולם הזו, ממנה הציבור הרחב מרוויח כאן ועכשיו, כבשה אותי. אחרי כמה ימים, גם התחלתי להשאיר את המפתחות בסוויץ' של הקטנוע.

המחווה הזו גרמה לי לדמיין גרסה בלתי אפשרית של העולם שלנו, גרסה בה שורר אמון גבוה בין בני האדם.

בגרסה כזו, כל כך הרבה דברים אפשריים. נסו את זה. זה חתיכת תרגיל מחשבתי – העולם ייראה כה שונה.

לא מדובר בנושא פילוסופי. היעדר האמון ביננו מחבל בדמוקרטיה ואף במשק. רבים מונים את היתרונות של חברה בה האמון גבוה – אך שוברים את הראש איך להגדילו. נראה שהתאילנדים, לפחות חלקית, פיצחו את זה.

אולי אי אפשר להחליף את צה"ל בשירות במקדשים, אבל הייתי שמח לראות פקידים יוצאים למדיטציות. זה בהחלט יכול למלא, למשל, את הוואקום שיוצר מבקר המדינה החדש. בכל מקרה, במצע החלומות שלי הוספתי את הסעיף הבא: ראש הממשלה יחויב בסדנת ויפאסנה בת שבוע. שייזכר למה בכלל נכנס לפוליטיקה ומה שהיה לפני שהפך לפוליטיקאי שבוי.