מוקדם יותר השנה התמודדתי בפריימריז במפלגת ״העבודה״. יועץ שעבד בקמפיין של אחד הח״כים האמין בי ורצה לעזור. מה שהכי עובד, חזר ואמר לי, זה להיכנס לכמה שיותר "קרבות טוויטר".
הוא לא היה היחיד. רבים שבו וחזרו על ההמלצה "להסתכסך ברשתות": "זה מה שזוכה לסיקור", הם הסבירו, "זה מקפיץ אותך".
אלא שפעלתי הפוך. הכרזתי על דרכים בהם אפעל מתוך הכנסת למען אחדות, לרבות פינת פרגונים קבועה במליאה לח״כים מהגוש הנגדי. אני יודע, זה נראה כאילו לא רציתי לנצח. אחרי קמפיין בליץ הגעתי להישג יפה ולא מספק, אבל יום אחרי הפריימריז, נכנסתי בעל כורחי לסכסוך-טוויטר עם עמית סגל.
ההתנצחות ביננו זכתה לתהודה וסיקור, וכמה כתבו לי בעקבותיה שהכירו אותי בזכותה – ושהיו בדיעבד מצביעים לי. נראה, אם כך, שהיועצים צדקו. וזה נורא.
חשבו על זה: פוליטיקאים שרוצים שידברו עליהם – כלומר רובם – לא צריכים יותר להגות תכנית משובחת ולהוציאה לפועל. הם גם לא חייבים להיות משרתי ציבור מצטיינים. כל שעליהם לעשות הוא להתכתש כמה שיותר ברשתות. התוצאה: חלק מהנבחרים תרים אקטיבית אחר מריבות, כאילו זה התפקיד המרכזי שלהם.
איך מדינה שאלו הפוליטיקאים שלה תיראה לדעתכם?
הקיצוניים הם מיעוט – אבל הם שולטים בשיח הציבורי
תחקיר קצר וקריטי של התכנית ״60 דקות״ הראה לאחרונה כי בארה"ב יש כ- 7% קיצוניים בקצה השמאלי ו-7% בקצה הימני. ועדיין, זרקור הרשתות מופנה לקיצוניים. הם שולטים בשיח, אף שהם שביעית מהחברה. זהו.
המסקנה העגומה שעולה מהתחקיר היא שבמקום לשקף את הקיטוב בחברה, הרשתות מייצרות ומשלהבות אותו. ואם לא די בכך, הדרכים החדשניות לפלג אותנו הן אלו שזוכות להכי הרבה לייקים ושיתופים, בעוד הרוב המתון עומד מנגד, מותש וחסר אונים. כמה פעמים ראית פוסט/ציוץ חדשותי ולא מתלהם עם שניים וחצי לייקים? לעומת זאת כמה פעמים קפץ לך לפוסט עם אותו מידע רק משולב בהאשמות בוטות – ואז זוכה לתהודה אדירה?
יש בינינו חילוקי דעות אמיתיים, זה ברור. חלקם קשים במיוחד. אלא שהרשתות מעצימות אותם בכך שהן מתגמלות שפה בוטה ופלגנות. נוהגים לומר שאם המוצר חינם – אנחנו המוצר. ברשתות זו לא הבעיה היחידה. אם לפשט, חלק מהמודל שלהן הינו:
שנאה ושפה בוטה = כסף
החדשות הטובות: עוד ועוד מומחים בהם גיא רולניק ומיכה גודמן משקפים את המידע הזה לציבור. פעילים חברתיים נלחמים בתופעה ובקיטוב. גם אני פועל לצימצומו דרך שורת מיזמים צנועים (בעבר עם שקוף וכעת עם חברים כמו דודי גולדברג) . פרסמנו דירוגים לפוליטיקאים על הסקאלה של מאחד-מפלג, וסיקור חיובי לפוליטיקאים ששומרים על דיבור נקי ומסוייג – במטרה לשפר את השיח ולתקן את מפת התמריצים.
החדשות הרעות הן שזו טיפה בים, במיוחד בעולם שבו זמן המסך וה"פושים" ניתנים בעיקר לנבחרי ציבור נחרצים, מפלגים ומשסעים. מנגד רוב התקשורת מתעלמת מפוליטיקאים שפועלים בשיתופי פעולה עם יריביהם הפוליטיים למען מטרות חשובות כמו אלון טל. מכירים?
אלוף השת״פים – מחוץ לכנסת
טל מ״כחול לבן״ החתים בקדנציה היוצאת עשרות ח"כים משני צדי המתרס, רבים מהליכוד, על לא פחות 51 חוקי סביבה.
אך גנץ דחק דווקא את טל לקצה הרשימה והוא נפלט הכנסת. זו הרוח הנושבת היום בכנסת. אורנה היילינגר העבירה השנה סדנא ליועצי הח"כים בנושא מיתון השיח האלים ברשתות, עם איגוד האינטרנט הישראלי והמעבדה לחיבורים. אף שאני ואחרים הפצרנו ביועצים להגיע לסדנה, רק שלושה מהם נכחו בה.
הדרך לעצירת הסחרור חייבת לעבור דרך רגולציה. כך למשל, איסור על בוטים ועל חשבונות מזויפים שמשלהבים את הרוחות דרך מידע כוזב, וכן הפיכת האלגוריתמים לשקופים יותר, יעזרו להנמיך את הלהבות. אולם מעל לכל, יש לחנך ללימוד קריאה ביקורתית במערכת החינוך, כך שאזרחי העתיד יבינו את המניפולציות שעורכים עליהם.
אם הממשלה שתקום רוצה שנמשיך לחיות פה בלי לקרוע זה את זה לגזרים, היא חייבת לפעול.
הרשתות מאפשרות לאזרחים לפעול יחד, אבל הקיטוב שהן מתדלקות מציג סוג של בעיית-על. מבלי שנפתור אותה יהיה מאתגר, בלשון המעטה, לפתור את יתר הבעיות. חברה מפולגת היא חברה תקועה. השאלה ״איזה גוש מחרב את המדינה?״ שמופיעה בגרסאות מגוונות מדי יום, לא חשובה, למשל, כמו ״מי הטייקונים שמזהמים לכולנו את האוויר ומרוששים את הכיס?״
לכן, אילו הייתי נבחר הייתי מכנס מייד מומחים כדי להבין איך לתקן את המציאות ההזויה: פלטפורמות התקשורת העיקריות שלנו מרוויחות יותר ככל שאנחנו שונאים אחד את השני יותר. זו הזייה.
- קראו: כך דיבור מסתייג וספקנות יכולים להציל את העולם
- הטור פורסם גם בדהמרקר
ידידי,
לפעמים מצבים קיצוניים מחייבים אמצעים קיצוניים.
ציווי מפורש לכך תוכל למצוא בתורה, בדיני ייבום של אלמנה ללא ילדים. הגיס שמצווה לייבם יכול לסרב. בכך הוא לא חוטא לאשה ולא לציבור אלא רק לזכר אחיו.
במצב כזה מקיימים טקס חליצה והאח משוחרר מחובתו כלפי אחיו המת.
התורה מצווה על ביוש והלבנת פנים ברבים, בכל האתרים ובכל הפורומים הציבוריים – "ויקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל"!
עצוב ומקומם, אבל הרי אנו יודעים שחדשה היא שאדם נשך כלב ולא כלב נשך אדם וכיום עם כל הרשתות המטריפות והמוטרפות הדבר נכון פי אלף. אתה עושה עבודה חשובה ואני תומך בך כדמוקרט וכליברל שטובת מדינתו לנגד עיניו. מקווה להצלחתך- הצלחתנו בעתיד הקרוב והרחוק. חזק ואמץ!
זה באמת נורא. נורא שבעתיים לנוכח אתגר הממשלה החדשה, שאפילו אצלנו, חובבי הניואנסים, השיח הענייני והמאחד היא מוציאה, ובכן, רגשות שליליים של כעס ותיעוב.