נשנושי שירה ויצירה

"חייב אדם לרקוד כל יום ריקוד אחד, אם במעשה ואם במחשבה"
נחמן מברסלב

"נשנושי שירה" הוא מיזם קהילתי שנועד לתבל את השגרה עם קטעי שירה מעוררי מחשבה. המיזם נולד ב-2009 (במסרונים), פעיל כיום (2021) בוואטספ ויימשך כל עוד בנמצא יצירה משובחת

איך זה עובד?

אני מחלץ ממגוון שירים בינלאומיים נתחים מעשירים. פעם בשבוע בעיתוי משתנה מקבלים המנויים בחינם וואטספ שמכיל קטע מפנק בעברית מתוך שיר, בתקווה שיגרום להם לעצור לשנייה ולהיזכר בקסמי השפה.

במאי 2016 הושק מיזם אחות: נשנושי יצירה. מדי פעם משוגרת תמונה או ציור. דוגמאות – למטה.

• רוצים להצטרף ולשנות את חייכם מקצה לקצה (לפחות לכמה שניות שבועיות)? הצטרפו בוואטספ דרך לחיצה על הקישור הזה (מטלפון נייד). זו קבוצה שקטה שלישית (השתיים הראשונות התמלאו).

אפשר לעזוב בקלות בכל שלב

למה?

אף פעם לא הייתי פריק של שירה. אבל כשלמדתי בקנדה בא לי יום אחד לטעום קצת עברית. בספריית 'מקגיל' מצאתי מדף שהכיל בעיקר שירה. בערבובייה המוזרה איתרתי ספר קטן ומאובק של רחל בלובשטיין. פתחתי וקראתי.

צמרמורת.

כשדיברתי עם לא-חובבי שירה על איזו שורה מתוך שירים שלה גם הלב שלהם נפתח. איך הצליחו להמאיס עלינו בתיכון גם את היופי הזה (בדומה לספורט, תנ"ך, כלכלה ואפילו המעשה הלימודי עצמו)? בעוד שורותיה מסעירות את דמי ונחרטות בראשי, עלה בי רעיון להנגיש את עולם התמצות והיופי הזה. רעיון שיאפשר גם לאחרים להעריך מחדש את העוצמה שבמילים:

להגיש למנויים פעם בשבוע, בעיתוי אקראי, קטע קצר מתוך שיר, פרי עבודתם של מיטב משוררי היקום. לחלץ את הטלפון הנייד משימושו התכליתי.

בונוס: העין שלי כך פקוחה כל הזמן, בשגרה המנוונת, לאיתור שירה ואמנות משובחת. מ-2016 אני שולח מדי פעם גם תמונה/ציור. למטה שלל דוגמאות:

• הצטרפו בוואטספ דרך לחיצה על הקישור הזה (מטלפון נייד). זו קבוצה שקטה.

עמית שמעוני

קספר פרידריך

הנשיקה מאת גוסטב קלימט, 1907

"נשר אמיץ" מאת קלאוס ניגה

בין קטעי השירים שנשלחו עד כה 

עוד שירים!

אני אומר דמדומים/את אומרת חשכה/ובמהלך הויכוח את הולכת וצודקת
צ.שטרנפלד

סלח לי שאני מתפרצת/נדמה לי שירו בי, אדוני.
נשענתי על אהבה בטעות מוחלטת. נורית זרחי

אם יש לך מחלת לב/המשיך איש הפח/
אתה צריך לשמוח, כי זה מוכיח שיש לך לב
פרנק לימן באום

עורב לבן עובר על העיר/ובירושלים לא אכפת/'עורב לבן עובר על העיר.'
רק הגנן הישיש של הר הצופים מרגיש/שאני כותב שיר
אלעזר גרנות

ואלו שרקדו נראו כמשוגעים/על ידי אלו שלא שמעו את המוזיקה
ניטשה

מיד כשנולדתי, נעלו אותי בתוכי/ובכל זאת ברחתי.
אם בני-האדם מתעייפים מלהיות במקום אחד/כיצד לא יתעייפו מלהיות אדם אחד?
פרננדו פסואה

אגלי טל זכים
שלא אכפת להם כלל
היכן יפלו
הייקו מאת סואין

בדיוק ברגע ההוא האיש אמר לעצמו:
מה לא הייתי נותן בעד האושר/להיות לידך באיסלנד/ולחלוק את העכשיו/כפי שחולקים
מוסיקה/או טעם של פרי
בדיוק ברגע ההוא/האיש ישב לידה באיסלנד.
בורחס – געגועי להווה

בכל יום של חיינו יחדיו/קהלת מוחק שורה מספרו
יהודה עמיחי

והנה אתה בא בימים,זקנת ושבת/וימיך ספורים ויקר מניינם שבעתיים
ותדע:כל יום אחרון תחת השמש
ותדע:חדש כל יום תחת השמש
לאה גולדברג (תודה למיכל)

את האומללות מוסר אדם לאדם/היא הולכת ומעמיקה כשונית אלמוגים
נסו לחמוק כמה שיותר מוקדם/
ובעיקר אל תולידו ילדים
פיליפ לרקין. השיר המלא

שני אנשים שיש ביניהם הכרות מוגבלת/ישבו/וראשיהם הגיעו לידי נגיעה. ולא היתה זאת יד המקרה/כלל וכלל לא יד המקרה
דליה רביקוביץ (תודה לגל)

שיר אהבה לתקרת חדרי:
כך
כמו שאת
אינך זקוקה לציורי קדושים
שמעון בוזגלו

שיקרה היום/דבר בלתי צפוי. אולי יפרחו העצים בחצר
ויתמלאו בפרחים.
שיהיה יום מיוחד/שיצלצל הטלפון/ומצדו האחר
ישמע קול מוכר ואוהב
מרסלה לונדון. השיר המלא

תגידי מיד אם אני מפריע, אמר כשנכנס מבעד לדלת, ואני תיכף מסתלק/
אתה לא סתם מפריע, השבתי לו, אתה מטלטל את כל קיומי. ברוך הבא
אווה קילפי

נסו בלי אסלה
נסו בלי מראה
נסו בלי עט
נסו בלי מחשב
נסו בלי ספר
בלי תחזית/בלי הים
רק אתם והשמיים
והחיה שלוטשת בכם עיניים
                                                        שבתאי מג'ר

–

חוקר הספרות דונלד סטאופר: ״שירה אינה פחות מדויקת ממתמטיקה או פיזיקה. שירה היא הדרך הכי מדויקת לתיאור עולמם וחוויותיהם של בני האדם. שירה היא המדע המדויק של הרגש. עכשיו לא נותר לנו אלא לשכנע בכך את התלמידים״. מתוך מאמר של גלעד פדבה המומלץ בכל לשון של המלצה

ואפילו עוד שירים!

הלהבה אומרת לברוש: כאשר אני רואה כמה אתה שאנן/משהו בתוכי משתולל. איך אפשר לעבור את החיים הנוראים האלה/בלי שמץ טרוף/בלי שמץ חרות
לו יכלתי הייתי שורפת את הממסד/ששמו תקופות השנה
הברוש שותק, הוא יודע שיש בו טרוף/שיש בו חרות/אך השלהבת לא תבין/לא תאמין
זלדה (תודה ליוני טורנר)

הרגע הזה בו מי הים/מבריקים את עצמם/והשמיים מצלמים/סלפי
ב.צ גולדשטיין

נאמר לי שבצבא/אנשים עושים לפני 7 בבוקר יותר/ממה שאני עושה ביום שלם
אך אם קמתי ב-6:59/ועקבתי אחר קווי מתאר שפתייך עם שלי/עשיתי מספיק
ש.קוקזיין

ככל שנזקין/נעמיק לחפור בילדותנו
מקוים לגלות את התא הקורן/ששטף אותנו וגרם לחיינו לזהור באפילה
כמחוגי שעון המתקדמים ללא הרף
צ'רלס רייט

27 עצמות/
35 שרירים/
קרוב לאלפיים תאי עצבים/
יש בכל כרית של אצבעותינו.
הרי זה די והותר/
כדי לכתוב את מיין קמף
או את פו הדב
ויסלבה שימברוסקה

כשנפרדנו
מיהרתי הביתה
נזהר
מחפצים
כפי
שלא נזהרתי
מעולם
ניצן מינץ

בדידות היא שאין מי שיתן לך מגבת
אתה נאלץ לצאת רטב מן המקלחת/על שטיחים הסופגים אותך/
נמנע מן המראה/ששומנך לא ינבח עליך
מביט לאצבעותיך/צפרניהן התארכו/ואף אחד לא העיר לך על כך
מלבד פעמון הדלת
א.אגבאריה

חזי לסקלי כתב פעם על שירה: היא "חייבת לעמוד על מכונת כביסה מקולקלת ולדבר בשפתו של הגרב שגרם לקלקול. שירה חייבת לרקוד, ולצייץ בשפתו של העכבר המתגורר מתחת לבמה ונחרד מעדינותו המופרזת של המחול.. שירה יכולה לבנות בית מגורים, בית חולים, בית סוהר אך היא מעדיפה לגלות באר חלב באמצע העיר".

עוד!

אוכלת איתך
סושי זול
בשלוש מאות יין
כמה טעים
יודעת שאני מאוהבת
מאצ'י טאווארה

מרחוק כל דבר נראה נס/אבל מקרוב גם נס לא נראה כך. אפילו מי שעבר בים סוף בבקיעת הים/ ראה רק את הגב המזיע/של ההולך לפניו/ולכל היותר, במבט חטוף לצד, דגים בשלל צבעים בתוך חומת המים (יהודה עמיחי)

נניח שאומר קיץ/
אכתוב את המלה "יונק דבש"/אשים את זה במכתב/
אקח את זה במורד הגבעה
לתיבת הדואר.
כשתפתחי את המכתב שלי את תיזכרי
בימים ההם ובכמה/
אבל כמה/ אני אוהב אותך
ריימונד קארבר

כל שאדם צריך/שתהא נפשו שקטה
שבריאותו מאפשרת תנועה/ושמפתח אישיותו ייטמן כמטמון/פעם אחת לפחות
בידיים שאינן שלו
שרית שמיר (תודה לשירה.י)

כולם/מדברים תינוקות/נושמים תינוקות/מראין תינוקות
בכל מקום/גפיים רכות/מהודקות בשמיכות כרוכות/ממורקות
ונשים/ללא ולד בידיים/ללא חלב בשדיים/מגלגלות כדורי לחם
וחומץ רחם/מְצִיפָן מזרת עד שכם
ריטה קוגן

כל עוד האשה הזאת מהריקסמוזיאום/
מוזגת יום אחר יום/
חלב מכד לקערה/
בדממה וברכוז מצוירים/
העולם אינו ראוי/
לקץ העולם.
ויסלבה שימבורסקה

עיני גברתי לא זורחות כשמש
ויש בושם יותר נהדר/
מהבל פיה מאמש
שושנים פורחות אך לא בלחייה
אוהב את צליל דיבורה/
אבל יש מוזיקה יותר מרנינה
אך בי נשבעתי לי את יקרה מכל זהב/
מכל אשה שאפפוה דימויי כזב
שייקספיר

ראי, כשם שהזמן איננו בתוך השעונים/
כך האהבה איננה בתוך הגופים/
הגופים רק מראים את האהבה
יהודה עמיחי

היא מעולם לא הייתה
משוגעת
היא פשוט לא רצתה
שליבה יתיישב
בתוך כלוב
ר.מ דרייק

אני תמיד תוהה מדוע ציפורים בוחרות להישאר באותו מקום/
כאשר הן יכולות לטוס לכל מקום בפלנטה
ואז אני שואל את עצמי את אותה שאלה
הרון יאיא

לאופן שבו רצחת את משפחתך

אין כל חשיבות בעיני

כשהפה שלך עובר על פני גופי

לאונרד כהן

–

הליכות ארוכות בלילה-

זה מה שטוב לנשמה:

להציץ דרך חלונות/

לצפות בעקרות בית עייפות/

מנסות להדוף/

את בעליהן טרופי הבירה.

צ'ארלס בוקובסקי/והירח והכוכבים והעולם (תודה ליפעת חן)

–

למדני אלוהי

על סוד עלה קמל/

על נוגה פרי בשל/

על החירות הזאת/

לנשום לחוש לראות/ 

לדעת לייחל להיכשל

לבל יהי יומי/ 

עליי כתמול שלשום/ 

לבל יהי עליי

יומי הרגל

לאה גולדברג

–

היעדרותך עברה בי/

כמו חוט במחט.

כל מה שאני עושה תפור בצִבְעהּ

ווילאם ס.מרווין

–

יד על הגב

כמה מפתיעה יכולה להיות יד על הגב/

כמה מפתיעה יכולה להיות יד המֻּנחת על הגב ברכות/

כמה מֻפְתָּע יכול להיות גב כשמֻּנחת עליו יד ברכות/

כמה מֻפְתָּע יכול להיות הלב/

כשמֻּנח על גבו גב/

ועל גבי הגב מֻנחת יד/

ועל גבי היד מֻנחת רַכּוּת/

ועל גבי הרַכּוּת מֻנחות מחשבות טובות מאד

שם-בה אילון

*

במקום לבלוע מים/
לחרחר
ולעשות תנועות של בועטת. אולי/
אם פשוט תגידי שאת טובעת
פתאום תראי את היד
מושטת

חגית ורדי

 

בוקר

בכל לשון של בקשה/
אני מבקשת/
מהעולם:
הֱיֵה עדין

מאיה ויינברג

אוּלַי יִהְיֶה זֶה
רַעְיוֹן טוֹב
לִמְדֹּד אֲנָשִׁים
כְּמוֹ מֶזֶג אֲוִיר –

גַּם אִם יֵשׁ מִינוּס
עֲדַיִן מוֹדְדִים בְּמַעֲלוֹת.

אהרון בס

תפילה
עשה שנשכח שכבר התאהבנו/
ואז עשה שנתאהב/בזהירות/מחדש

אלכס אפשטיין

אמרי לי, מה הדבר שאת מתכננת לעשות/
עם חייך הפראים והיקרים והיחידים?

מארי אוליבר

אדם חייב לעשות למען האחרים ולא להעלים עין.
אם הוא רואה שריפה, עליו לנסות ולכבות אותה/
אם אין ברשותו דלי מים, יכול להשתמש בכוס/
אין לו כוס, יש לו כף/
ואם אין לו כף – אז יש לו כפית

עמוס עוז

המדריך לאי-יציאה מהמיטה

– כשיורד גשם, אין סיבה הגיונית לצאת מהמיטה.
– גם כשלא יורד גשם, אין סיבה הגיונית לצאת מהמיטה — הרי מתישהו ירד גשם.
– אודיסאוס, למשל, יצא מהמיטה ולקח לו עשרים שנה למצוא את הדרך חזרה.
– ועוד לא דיברנו על אהבה.

אלכס אפשטיין

בינתיים יחלפו ימים, שמש
תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש.
ובעוד שנה נאמר:
"מה, כבר שנה?"
ועוד כאלה הבלים.
ונצחק בעליצות כאילו/
הימים עוברים, ולא אנחנו.

חנוך לוין

כל יום נוסף/
מגדיל את המרחק ביננו/
אבל אני מתנחם:
העולם עגול/
בסוף ניפגש

גיורא פישר

צפה בזהירות בקסם שקורה/כשאתה מספק לאדם מספיק נוֹחִיּוּת/ 

להיות הוא עצמו. אטיקוס

אם אתה רוצה לבנות ספינה/
אל תעודד את אנשיך לאסוף עצים/אל תיתן פקודות וחלק עבודה.
במקום זאת/למד אותם להתגעגע למרחבי הים האינסופי

אנטואן דה סנט-אכזופרי

חיי לא היו כמות שרציתי
וכעת/משחלפו/הם מוטלים כמו צמיג מיותר לצד הדרך

צ'סלב מילוש

ניגר לו הזמן/ניגרים רגעיך ושעותיך/ניגרים חייך בלי הרף/ואין להשיב.

רוץ נא אפוא/חביבי
רק הישמר מאוד מאוד/לבל תמעד במרוצך

בלז פסקל

יש רק שתי דרכים לחיות על פיהן:
אחת הינה ששום דבר איננו נס/
האחרת היא כאילו כל דבר הוא נס

אלברט איינשטיין

בית
יכול להיות לפעמים
מישהו אחר

בת' רביס

אני רואה אותם עומדים בשערי הכניסה לקולג’/רואה את אבי מהלך בנחת ויוצא תחת קשת אבן חול צהבהבה/רואה את אמי וכמה ספרים קלים לצד ירכה

הם עומדים לסיים את לימודיהם/הם עומדים להינשא/הם ילדים.

אני רוצה לגשת אליהם ולומר עצרו/אל תעשו את זה – היא האישה הלא מתאימה/הוא הגבר הלא מתאים, אתם הולכים לעשות דברים/שאתם לא מעלים בדעתכם שתעשו/אתם הולכים לעשות דברים רעים לילדים/אתם הולכים לסבול במידה שלא שיערתם/אתם הולכים לרצות למות.

אני רוצה לגשת אליהם/ באור השמש המאוחרת של מאי ולומר זאת/אבל אני לא עושה זאת.

אני רוצה לחיות.

אני מרימה אותם כמו זוג בובות נייר של גבר ואישה/אומרת תעשו מה שאתם הולכים לעשות/ואני אספר על זה.

אני חוזרת לחודש מאי 1937/שרון אולדס

–

כשאת מוצאת לך גבר/הוא יכול להפך את כל החלקיקים שבך

לשירים,

כל שערה משערותיך לפואמה. 

כשאת מוצאת לך גבר/הוא יכול – כמו שאני עשיתי –

לגרום לך להתקלח בשירים,

להתאפר בשירים. 

ואני אתחנן ואפציר/שתלכי אתו בלא הסוס,

כי לא חשוב לי שתהיי שלי, ולא חשוב לי שתהיי שלו:

חשוב לי שתהיי של השירים

ניזאר קבאני

–

המאה העשרים שלנו צריכה היתה להיות

טובה מקודמותיה.

היא כבר לא תספיק להוכיח זאת

שנותיה ספורות/

פסיעותיה מתנדנדות/

נשימתה קצרה.

קרו דברים רבים מדי

שלא היו צריכים לקרות,

ומה שנועד לבוא/

לא בא. תקווה

כבר אינה אותה נערה צעירה.

כיצד לחיות – שאל אותי במכתב מישהו,

שאותו התכוונתי לשאול

אותה השאלה עצמה

ויסלבה שימבורסקה

–

האדם בצק/

והזמן לש

חנוך לוין

–

בכל דבר בחיים/

טמונה מתנה

רק שלעתים/

היא מגיעה ארוזה

בנייר

שיוף

חלי ראובן

–

מות כל אדם אותי מְמַעֵט/כי אני חלק מהאנושות

והיא כולה ספר אחד/מאת סופר אחד

שום אדם איננו אי/שלם בפני עצמו

לכן לעולם אל תשלחו לחקור עבור מי צלצלו הפעמונים; הם צלצלו לכם

ג'ון דאן

–

אכן התגלה לי, נסיכתי,

מאז הרגע ההוא/

שעצבות בלילה אחד/

ארוכה מכל ענוגי החיים/

עמוקה משמחות החיים

כולן

טאהב מוחמד עלי

–

אדם טובע/

באגם רדוד/

רגליו כמעט

נוגעות בקרקע/

ואינו יכול/

להתגבר על/

הכמעט

אורי ברנשטיין

–

מה עושים עכשיו?

שואלות הנשים

את מדריכת הפילטיס/

שלא תתבזבז דקה

בה ניתן לעשות/

שלא יתבזבז התשלום

על מנוחה ומחשבה/

ונשימה עמוקה

ללא מטרה/

ללא פקודה מגבוה

אורנה סילברמן

–

העבר פועם בקרבי/כמו לב שני

העבר הוא מפלט לגבי/אני פוסע לשם בלהיטות/מחכך את כפותי זו בזו ומתנער מן ההווה הקר ומן העתיד הקר עוד יותר

ג'ון באנוויל