במערכת החינוך שלנו, יש מחנכים שמלמדים שהשמאל הוא אויב העם. אני יודע כי פגשתי אחת כזו. באחת הכיתות שבהן ביקרתי לאחרונה, המחנכת – כן, המחנכת – הסבירה מולי לתלמידים שההפגנות אשמות בכל מה שקורה לנו, השמאל מעולם לא מתפשר וחושב שהצד השני קופים, ושערוץ 14 הוא מקור האמת העיקרי.
זה לא מקרה נדיר.
הייתי השנה בבתי ספר רבים, ומה אני אגיד לכם? חייבים להגיע לכמה שיותר מהם.
אבל זה לא מספיק. הרציתי יום לאחר מכן בישיבת מקור חיים. החוויה הייתה יוצאת דופן. התלמידים חדים, סקרנים ומכבדים. שאלו שאלות מאתגרות ועמוקות. נהניתי מכל רגע.
הבהרתי שאני מזדהה עם השמאל ונימקתי את עמדותיי, אך הדגשתי שלאף צד אין מונופול על האמת. שהתגלתה שחיתות בכל המחנות ושיש בעיות שורשיות בכל כלי התקשורת, אף ש-14 שונה מכולם והינו, לדעתי, כלי תעמולה (לחצו להרחבה).
וידע אמיתי, הדגשתי, זה לדעת שאתה לא יודע הכל. רק אז, הוספתי, יש סיכוי ללמידה ואז – לצמיחה.
ראיתי ניצוץ בעיניהם. הייתי מבסוט. ומי הגיע לדבר מיד אחרי? ינון מגל.
אני לא צורך את מגל ברדיו או בטלויזיה, אז החלטתי פעם אחת להישאר ולהקשיב. קיוויתי לגלות שכשהוא מדבר בפני נוער, בלי הפרעות, הוא יהיה אחראי. הוגן, לפחות במעט.
זו הייתה השעה הכי מרוכזת של רעל ששמעתי בחיי.
סיפור המקור של מגל כפי שהוא מספרו: אמנם הוא כיהן בתפקידים בכירים בתקשורת – אך הושתק בכל עמדה שהגיעה אליה. הוא נאלץ לתפקד כבובה של השמאל – גם כמגיש מבט ועורך וואלה. כשנהיה ח"כ, מגל נאלץ לעזוב בגלל "עניין" שקרה בכנסת (שום מילה על רחלי רוטנר). ואז המנה העיקרית: אנחנו במלחמה – מול כל מי שלא מסכים עם דעותיו.
מגל שיקר שוב ושוב, למשל שב-14 אין פייק ניוז (יש עשרות מקרים מתועדים), והסית נגד כל מי שמשתתף במחאה והעיתונאים ש"מתחנפים" אליהם. הוא טען שמי שעוזב את הארץ – המדינה מקיאה אותו, וטען שזה מובן מאליו – כי אין להם חיבור אמיתי לכאן, בניגוד לשומרי מצוות כמוהו. כן, כמוהו. הוא מדבר חילונית, הבהיר, אך דתי כמוהם.
אחרי זה, מגל התרברב שהיה היחיד שהבין שחמאס לא באמת מפחד מאיתנו, בניגוד לכל השמאלנים ולבן כספית. תזכורת: טרם הטבח, מגל היה כעורך דינו הצמוד של נתניהו, דואג שיקבל גב צמוד, גם למדיניות לפיה חמאס הוא נכס.
זה גרם לי לתהות: האם אני אמור להמשיך ולהציג תמונה מאוזנת, מלאה במורכבות – בזמן שהצד השני יורה מסרים חד-צדדיים ושוטף בתעמולה?
אני חושב שאמשיך. זו הדרך שלי. בנוסף שמעתי לאחר מכן שהנערים בהחלט העריכו זאת (וגם את הטקסט הזה). בנוסף, פרסמתי את הדברים האלה גם בדהמרקר כדי שכולם יידעו איך הוא משקר לצעירים.
אבל האירוע הזה חידד לי שוב: אחת המשימות הדחופות ביותר לקדנציה הבאה היא להפוך את לימודי החשיבה הביקורתית לחובה בכל בתי הספר – בדיוק כמו בפינלנד. הדור הבא חייב לדעת איך להטיל ספק, לשאול שאלות ולבדוק עובדות.
אני חופר לכם על חשיבה ביקורתית כי הגעתי למסקנה שהיא קריטית לעתיד המדינה. לא במקרה הצבתי זאת במצע שלנו, ופרסמתי השנה ספרון חינמי בנושא. לא סתם אני מתרוצץ בין בתי ספר וגם מלמד מבוגרים. אני משוכנע שזה יתקן חלק ענק מהבעיות שלנו בחברה הישראלית.
חשיבה ביקורתית היא לא ימין או שמאל, אלא הכלי החשוב ביותר שיש לאדם חופשי. זה לא אומר להיות ציני – אלא לדעת להצליב מידע, לזהות מניפולציות ולהבין מתי מספרים לך תעמולה ושקרים שנועדו להשפיע עליך רגשית.
זה מה שמאפשר למשטרים דכאניים להשתלט – הם לא צריכים לשכנע אותך שהם צודקים, אלא לגרום לך להפסיק לחפש את האמת.
הטמעת חשיבה ביקורתית קלה מכפי שנדמה
אפשר להתחיל מצפייה משותפת בכתבה. ואז לשאול – למי היא מועילה? מי עשוי לעמוד מאחוריה? מה חסר בה?
אפשר לצפות יחד בפאנל בטלויזיה – בו כמעט תמיד מביאים 2 קצוות אף שיש רצף – ואז לשאול: אילו דעות לדעתם לא זכו לייצוג?
- לספרון חינם
- להאזין לספרון בספוטיפיי בצורת פודקאסט
- רוצים ללמד חשיבה ביקורתית יחד אתי? כאן יש פרטים!
הכול מתחיל ונגמר בלשאול שאלות. במיוחד אחת: אתם רוצים להאמין בעיניים עצומות – או לחשוב בעצמכם?
וכן, אשמח להגיע לכל מקום שבו אנשים רוצים לקבל כלים כאלה. הייתי בצפון, בדרום ובהתנחלויות.
אגיע גם אליכם ❤🔥
לגלות עוד מהאתר תומר אביטל
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
החינוך לאורך זמן הוא המחליט על עתיד הצעירים שינהלו את המדינה בעוד כמה שנים.. כל אדם ליברלי ושואף למדינה למען כל אזרחיה, צריך לעסוק בהסברה לצעירים.. לבנות להם תודעה ציונית ופוליטית למען כל האזרחים.. גם אם הדעות חלוקות.. 🙏🏼