רואים שקוף – בלוג אקלקטי על שקיפות עצמית וציבורית
זמנים לא פשוטים אבל אני רוצה לשתף אתכם במשהו יוצא דופן שקורה בשבועות האחרונים. הביקוש לסדנאות חשיבה ביקורתית ולמאבק בפייק פשוט מתפוצץ. אני כמעט לא בבית. רק בימים האחרונים הייתי בגני תקווה, עם מורי אזרחות בליד"ה, מול 1350 תלמידים בריאלי, עם מדריכים צעירים באורט - והרשימה עוד ארוכה. רק היום העברתי 3 סדנאות! אנחנו מוצפים... Continue Reading →
לכולנו מגיע לדעת במי בדיוק אנחנו בוחרים לכנסת. לא לפי סיסמאות אלא לפי עובדות. לפי העמדות האמיתיות שלו בכל נושא ונושא, זיקות וניגודי עניינים פוטנציאליים. משרתי ציבור הם בני אדם, עם חיים, היסטוריה וקשרים. לחלקם יש בני משפחה או חברים שעובדים בתאגידים, זיקות ללוביסטים ובעלי אינטרסים. זה טבעי, אבל לדעתי זכות הציבור לדעת אותם ללא... Continue Reading →
מה אם הסבל שלנו נובע מאשליה? מה אם שורש הקושי טמון באחיזה נואשת בזהות נפרדת, קבועה ומובחנת של "אני" בודד בתוך עולם עוין? קראתי את "חמלה רדיקלית" של אסף סטי אל־בר, ונשאבתי למסע שטלטל את תפיסת עולמי. זה היה תענוג צרוף. מסע רוחני שמציע תרגול של ראייה עמוקה וחומלת שמסוגלת לשנות הכול. פירוק האשליה וחיבור מחודש עם המציאות עצמה. הנה כמה תובנות מהספר הנדיר הזה שאני לוקח עמי
תנו לי לנסות לקרוא לרגע את המחשבות שלכם: אתם רוצים לשנות את המציאות לטובה. נכון? טוב, זה קל לנחש אם אתם נמצאים פה. אז עכשיו אשמח לגלות לכם איפה הכי פשוט ויעיל לשנות את המציאות בישראל: בכנסת. אתם בטח תוהים מה זה קשור אליכם כי אתם לא חברי כנסת, ולרובנו נדמה שהמשכן הוא מגדל שן... Continue Reading →
תומר אביטל רץ לכנסת עם תכנית ברורה לשנות מבפנים. בלי מריחות - רק התחייבויות שאפשר לקיים. קראו, תשתפו או תתווכחו, רק אל תעמדו בצד. גם שתיקה היא בחירה אבל כזו שעוזרת לצד השני. בואו להפוך תקווה לפעולה!
1. יוסי לחץ "פרסם" בלי לחשוב, והלך להכין קפה. בצהריים, כשהציץ שוב, לא הופיעו שם אלפי תגובות או סערות. רק לייק אחד. מלילך. לילך לא עשתה לייקים סתם. היא הייתה מהאנשים שמגיבים רק כשזה באמת נוגע בהם. היא שתקה כשכולם מדברים, כשהיא לוחצת על לב, זה כמו לקבל ממנה מכתב ביד. הוא לחש לעצמו: זה... Continue Reading →
פורסם גם ב״זמן ישראל״ מה יקרה אם חברי הכנסת שלנו ינסו פסיכדליים? כן, כן, סמי הזיה. ולא, לא איבדתי את זה. פוליטיקה ופסיכדליים נשמעים כמו ניגוד מוחלט: הראשונה עוסקת בשליטה, השניים בשחרור. אבל אולי דווקא כאן טמון הפוטנציאל. חוויות פסיכדליות עמוקות יכולות לעורר חמלה, תחושת חיבור וראייה מורכבת יותר של המציאות. בדיוק מה שחסר בחדרי... Continue Reading →
פעילים ליברלים מכל העולם התכנסו החודש בדנמרק בניסיון למצוא דרכי פעולה להתמודד עם הגל הפופוליסטי שמאיים כיום על הדמוקרטיות בעולם ■ אם משטרים אוטוריטריים עושים קופי־פייסט לשיטות דיכוי, גם אנחנו, אזרחי העולם החופשי, חייבים ללמוד זה מזה. כך נבנה חזית משותפת לכתבה בדמרקר --- אין דרך לייפות את זה, אז נתחיל מהחדשות הקשות: ישראל נהפכה... Continue Reading →
העולם שלנו רועד. לא רק פוליטית, לא רק חברתית – משהו עמוק יותר מתפרק: האמון, החזון, היסודות שמחזיקים אותנו יחד. לאחר שנים במסדרונות הכנסת והתקשורת בהן ראיתי מקרוב איך אינטרסים חבויים מעצבים את גורלנו, רציתי לבדוק: מה קורה כששלטון, דת ובינה מלאכותית מתנגשים? מה יקרה אם חברי הכנסת שלנו ינסו סמים פסיכדליים, ופוליטיקאי ישראלי חולה אנושות... Continue Reading →
פורסם גם בדהמרקר במערכת החינוך שלנו, יש מחנכים שמלמדים שהשמאל הוא אויב העם. אני יודע כי פגשתי אחת כזו. באחת הכיתות שבהן ביקרתי לאחרונה, המחנכת – כן, המחנכת – הסבירה מולי לתלמידים שההפגנות אשמות בכל מה שקורה לנו, השמאל מעולם לא מתפשר וחושב שהצד השני קופים, ושערוץ 14 הוא מקור האמת העיקרי. זה לא מקרה... Continue Reading →
בחום הצהריים המעיק של טנזניה, אני מוצא את עצמי יושב עם שלושה מבני שבט ההדזבה, ועם המדריך שלי מוסטפה. לכתבה במוסף הארץ הזבובים, למרבה המזל, מעט נרגעו. ציפיטי, אחד מבני השבט, שקוע בשיוף חץ ועשן דק מיתמר מסיגריה מגולגלת בפיו. השני, קשיש שגילו מוערך ב–50 שנה, עונה לשם המורכב משלושה קליקים — נוֹ נוֹ נוֹ.... Continue Reading →
אנחנו מפוצלים יותר מאי פעם. כל צד תופס עצמו כשליח האמת ואת היריב כהתגלמות השקר. כל אחד לקח לעצמו את המונופול על האור והשליך את האחר לחושך. שאלתי בהפגנה בשבת האחרונה את החבר׳ה בהפגנה ברחובות אם הם יודעים ממתי המשפט הזה. כי הוא לא חדש, אלא מ-1952! הוא של מרטין בובר. זו תקופה קשה. ואחד הדברים בהם אני מוצא נחמה זה שההיסטוריה פועלת במחזורים. המטוטלת נעה מצד לצד. וכשאתה בצד של העלטה, קשה לזכור שהאור - עוד יחזור.
תמיד נרתעתי לספר בהרצאת שהשתתפתי ב"חתונה ממבט ראשון". חשבתי שזה מסיח דעת ממה שחשוב. כמה שטעיתי! גיליתי זאת במיוחד באולפנה לבנות דתיות בירושלים
רשימת שקרי הערוץ - בתחתית "למה אתה אומר שערוץ 14 הוא כלי תעמולה ולא כלי תקשורת?" שאלו אותי תלמידי התיכון באריאל. היה להם לא כל כך נעים לשמוע את הביקורת שלי, ואני מבין זאת לגמרי. הם הזמינו אותי לסדנא על קריאה ביקורתית והסכימו עם רוב מה שאמרתי - אבל את זה כבר היה ממש קשה... Continue Reading →
עד לא מזמן קומפוסט היה בשבילי שם נרדף לערימה מסריחה שמזמינה זבובים. כמה טעיתי! גיליתי לאחרונה את נפלאות מיחזור שאריות המזון, וזה שינה את החיים שלי, של משפחתי ושל הצמחים שלי! אחרי שחברים הראו לי כמה זה פשוט, הילדון שלי בן הארבע ואני הפכנו את זה למשימה משותפת, וזה הפך לפרויקט קטן ומנחם של שלווה... Continue Reading →