האם חברי הכנסת שלנו צריכים לנסות סמים פסיכדליים?

• פורסם גם ב״זמן ישראל״

מה יקרה אם חברי הכנסת שלנו ינסו פסיכדליים?
כן, כן, סמי הזיה. ולא, לא איבדתי את זה.

פוליטיקה ופסיכדליים נשמעים כמו ניגוד מוחלט: הראשונה עוסקת בשליטה, השניים בשחרור. אבל אולי דווקא כאן טמון הפוטנציאל. חוויות פסיכדליות עמוקות יכולות לעורר חמלה, תחושת חיבור וראייה מורכבת יותר של המציאות. בדיוק מה שחסר בחדרי קבלת ההחלטות, לא ככה?

הניחו בצד סמי מסיבות. הם לא העניין

בישראל וברחבי העולם, יותר ויותר אנשים מתנסים כיום במרחיבי תודעה באופן מפוקח ואחראי. לא לשם בילוי, אלא מתוך רצון להבין טוב יותר את האחרים ואת עצמם. רבים מדווחים על תחושת אחדות יוצאת דופן, קבלה עצמית ושינוי תפיסה חיובי. אתאיסטים לעתים מספרים על אמונה פתאומית, לא בהכרח בקב"ה, אלא בזיקה עמוקה יותר לאנושות כולה. 

שלא לדבר על היצירתיות. מייסד אפל, סטיב ג’ובס, אמר שטריפ LSD היה אחד משני הדברים החכמים ביותר שעשה. אלדוס הקסלי, מחבר עולם חדש מופלא, ביקש מאשתו להזריק לו פסיכדליים על ערש דווי. כך בחר להיפרד מהעולם. לא רע, אם תשאלו אותי.

בארצות הברית השיח מתקדם שנות אור מאיתנו 

ג’ק ברגמן, גנרל מרינס בדימוס וחבר קונגרס רפובליקני, הוא תומך בולט בטיפול ב־MDMA לחיילים עם פוסט טראומה. “כל יום שעובר בלי אישור עולה בחיי אדם,” אמר. הוא מוביל קואליציית מחוקקים, רופאים ואקטיביסטים. חלקם תומכים בשינוי המדיניות גם כלפי פסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות הזייה.

במילים אחרות, הדאגות כלפי חלק מהחומרים אינן מגובות בראיות. מחקרים מראים כי בשימוש רפואי ומבוקר, חומרים אלה לא גורמים להתמכרות, להפך: הם מסייעים בטיפול יעיל בהתמכרויות, בדיכאון וב־PTSD. לעיתים די במפגש בודד כדי לחולל שינוי עמוק ומתמשך, עד כדי כך שגם בני המשפחה מדווחים על שיפור ניכר. בישראל, שבה לפחות 120 אלף איש מתמודדים עם התמכרויות, אין מקום להתעלמות מפתרונות מבטיחים. אפילו בטכניון כבר החלו לחקור את יתרונותיהם.

ומה לגבי פשיעה? במדינות שאישרו החזקה של פסילוסיבין נרשמה ירידה חדה בעבירות פליליות הקשורות להזיות. המשטרה עצמה דיווחה שהחומר לא היווה בעיה. כשמשווים לנזקי האלכוהול, זו פשוט הזיה שאנחנו עדיין מדחיקים את הנושא.

יש סיכונים, אבל כרגע אנשים משתמשים בחומרים האלה באפלה

נכון, יש סיכונים. זה בהחלט לא מתאים לכל אדם. אבל דווקא בגלל זה צריך לחקור כמו שצריך ולפקח יותר טוב על מה שכן צורכים.
כי כרגע רבים משתמשים בחומרים לא מזוהים, בלי ליווי או הדרכה והכל מתרחש בשוק שחור ואפל. זה בדיוק מה שצריך להפסיק. לכל הפחות, תסכימו אתי, המצב מצדיק שיח ציבורי אמיתי ונטול טאבו.

ועכשיו תדמיינו מה היה קורה אם ח״כים היו מתנסים

מי שמכיר פוליטיקאים ואת המערכת המקולקלת שלנו יודע כמה זה יכול לשנות הכול: פחות תגובתיות, יותר אמפתיה. פחות אגו, יותר פרספקטיבה. דמיינו שכל החלטה בוועדה לא הייתה מתקבלת מתוך יצר שליטה או פחד אלא מתודעה פתוחה ורגישה.

אני יודע, אתם שומעים כבר את חברי הכנסת החרדים מזדעקים נגד. אבל אפילו לדת היהודית אין עם זה בעיה. במסכת כלאיים מוזכרים "סמים" בלשון חיובית, הרדב"ז התיר את השימוש בהם, ובספר שמות נאמר: "קח לך סמים". בקיצור, יש קרקע רוחנית שמאפשרת את זה, במיוחד כשמדובר במסע של ריפוי והתבוננות.

וכן, למרות שטלי גוטליב אופן מפתיע תומכת בלגליזציה, ברור לי שהחבר׳ה בליכוד לא יקפצו על המציאה. סביר להניח שפסיכדליים לכנסת לא ייכנסו מחר בבוקר (וכאמור, גם לא כולם צריכים לנסות אותם). לכן הפתרון האמיתי, אולי, הוא לא לחלק פטריות לח"כים, אלא לבחור מראש כמה ח״כים שלא חוששים להרחיב את התודעה.

אז שאלתי את עצמי שאלה אחת

מה היה קורה אם קברניטי המדינה היו חייבים לעבור חוויה פסיכדלית שתגרום להם להתבונן מחדש במציאות שהם מעצבים?

אפילו כתבתי על זה מותחן פוליטי. "ממלא המקום" בהוצאת ״עם עובד״ (זמין בחנויות/בדיגיטל/ובהנחה באתר הדסטארט).

זה אולי נשמע קיצוני, אבל המציאות שאנחנו חיים בה הרבה יותר קיצונית. והיא לא תשתנה עד שמי שמנהיג אותנו יתחיל להסתכל גם פנימה. אומץ אמיתי זה לא לפחד מתודעה פתוחה, אלא לפחד מהעיוורון שנוצר כשסוגרים אותה.