בעונה השנייה של הסדרה האמריקאית "חדר החדשות" תואר מפגש בין כתב המגזין (הבדיוני) לאחת המארגנות של המחאה החברתית במדינה. הכתב נותן לה עצה נהדרת: "יש לכם יותר מדי יעדים, תתרכזו באחד, במה שהתחלתם בו – להפריד את הפוליטיקה מהכסף".
העצה לא עזרה. לא בוול סטריט ולא ברוטשילד, אבל היא שווה זהב. ניקוי הפוליטיקה הוא המאבק הראוי ביותר שאותו יש לנהל. פוליטיקה נקייה תביא לתיקון אוטומטי של אינספור עוולות. הוקרת מנהיגים נטולי פניות ונקיי כפיים היא הטובה הגדולה ביותר שאומה יכולה להעניק לעצמה.
הסיבה העיקרית לכך שבפרלמנטים נוחתים פוליטיקאים פופוליסטים ומשוחדים שלא משרתים את ההמון היא אחת: כסף. ריפוד הפוליטיקאים – דרך מימון קמפיין, הענקת ג'ובים להם ולמקורביהם ועיטופם בשתדלני־על – מותיר את הציבור הזועם לנסח סטטוסים בפייסבוק. בישראל ראינו לכך בשנים האחרונות רק ניצנים, אלא שהם צמחו השנה לכדי איום ממשי. למה? בגלל גוף צעיר ותוסס בשם V15.
לא ניתמם. "ישראל היום", פרשת העמותות ותקדימים אחרים הציגו מקרים שבהם מיליוני שקלים התדפקו על דלתות וחיפשו חרכים שדרכם יתורגמו כיסים עמוקים להשפעה פוליטית. אבל V15 עשו את זה בצורה בוטה ורעננה יותר מכל השאר, וחשוב מכל – חוקית. כן, במקום להסתבך עם החוק, תושבי חוץ אמידים שרצו להשפיע על תוצאות הבחירות איתרו סוף סוף את דרך המלך: מימון חסר מגבלות לפעילות פוליטית. זה חוקי כל עוד הכסף לא מזוהה עם מועמד ספציפי (אבל יכול להיות נגדו), ולא כולל תיאום עם המועמד או מפלגתו.
V15 לא היו בדיוק פלטפורמה למעורבות חשאית של הון: התנועה קמה שלושה שבועות לפני שהגיעו התורמים הכבדים. נכון, הם נכשלו, אבל הדלת נפתחה. כעת השתלבנו בנתיב המהיר לשחרור הסופי של הפוליטיקאים ממחויבויות כלפי הציבור הרחב. היחידים שירוויחו מאזיקת ההון והשלטון זה לזה? הם אלה שלא עומדים בתור בקופיקס.
"לא יכול לחשוב על משהו הרסני יותר"
אין צורך בנבואות זעם כדי להסביר את ההשלכות – מספיק להסתכל מערבה. בארצות הברית כסף קונה פוליטיקאים, אבל הטייקונים לא מסתפקים בכך. הם החלו לייצר אותם על פס נע עשוי מזומנים. פסיקות בית המשפט העליון שם התירו את המגבלות בזו אחר זו. פסק הדין המכונן (סיטיזן יונייטד) ניתן ב־2010 והכשיר, בחסות חופש הביטוי, הזרמה לא מוגבלת של כסף תאגידי. בית המשפט קבע כי ארגונים וחברות יוכלו להוציא כאוות נפשם בעד קמפיינים שליליים או חיוביים – כל עוד המימון לא יעבור בחשבונות הנבחרים.
הנשיא אובמה אמנם הודיע כי ההחלטה תיתן בידי הלוביסטים בוושינגטון כוח רב יותר אף ממה שכבר יש בידם והדגיש שהוא "לא יכול לחשוב על משהו הרסני יותר לאינטרס הציבורי", אבל מעבר לכביש הסיקו טייקונים שהם עכשיו גורם מכריע גם בלידתם של הפוליטיקאים.
הדוגמה המצמררת ביותר היא זו של האחים קוך, המחזיקים באימפריה כלכלית הנחשבת למזהמת בארצות הברית. במקום לנסות לזהם פחות, החליטו האחים המיליארדרים להשקיע בדברים אחרים, למשל במימון מחקרים שיוכיחו שכדור הארץ לא מתחמם או במלחמה בנייטרליות הרשת דרך הזרמת תקציבים לארגונים עלומים שהתנגדו לה ציבורית. אבל למה לעבוד קשה כשאפשר פשוט לדאוג שמקבלי ההחלטות יהיו בצד שלך?
ב־2012, אחרי שבית המשפט הכשיר את הזרמת הכספים שלהם אל הפוליטיקה, הוציאו האחים קוך כ־400 מיליון דולר על קמפיינים של הפוליטיקאים היקרים ללבם. ב־2016 הם מתכננים לשפוך כמעט מיליארד דולר. מתי מכפילים הוצאה? כשהיא משתלמת, למשל כשחישוב קר מראה שהיא תבלום רפורמה במיסוי עשירים, תהדוף רגולציה סביבתית ותחסוך מיליארדים רבים.
בגלל זה לדעתי – למרות השקיפות האיכותית בארה״ב – נוחתים בקונגרס פוליטיקאים שלא משרתים את ההמון.
היכונו לאותיות הנוספות
המערכת הפוליטית בישראל רצופה ליקויים, אך עד הבחירות האחרונות נראה היה שחוקי המימון סבירים ואולי אפילו מתקדמים. על חברות מסחריות נאסר לתרום למועמדים, וגם התרומות מאנשים פרטיים הוגבלו מאוד. בבחירות 2015 נפרץ הסכר. בבחירות הבאות כבר יצוצו ארגוני V מכל החורים. ואז, כמו באמריקה, יתחוור לפוליטיקאים שבמקום לקרוץ להמונים עליהם רק לקרוץ למיליארדרים, שיכולים לשנע את ההמונים. בשלב הזה השקיפות לגבי מעשיהם ומממניהם כבר לא תעזור.
ניתן לראות זאת בזעיר אנפין כבר אצל כמה וכמה פוליטיקאים ישראלים, דוגמת דני דנון. הוא גייס תרומות אדירות היקף ולדעתי פעילותו מוכרעת לפני הכל לפי הקריטריון – האם אלו שבאמת מסייעים לי להיבחר יהיו מרוצים?
חברי הכנסת לא יתביישו במה שייחשף, שכן עליהם יהיה רק לרצות גורמים שמתעניינים בסוגיות צרות שנוגעות לעסקיהם ולהשקפת עולמם.
הקרב החשוב ביותר
פוליטיקה שנמהלת בכסף מידרדרת לפלוטוקרטיה, שלטון בעלי ההון. אנחנו אולי חיים בדמוקרטיה יום אחד מדי ארבע שנים (או שנתיים), אבל בשאר הזמן, קבוצות האינטרס הן אלה שזוכות למקסם את הגישה וההשפעה למוקדי הכוח.
לכן במקביל לשקיפות הקרב הכי חשוב שצריך לנהל לדעתי הוא ה-פ-ר-ד-ת הפוליטיקה מהכסף. נושא שאיש לא מדבר עליו, אבל ללא טיפול שורש נאבד בסוף את הכנסת. ואנחנו בדרך לשם.
מקרה הבוחן של V15 צריך לסמן נקודת מפנה שתביא לרפורמה בחוקי מימון המפלגות שתוביל להפרדה של הכסף מהפוליטיקה, למעבר למימון ממלכתי למהדרין ולביטול התלות בין בעלי ההון לחברי הכנסת. אחרת V15 תהיה נקודת האל־חזור שלאחריה הציבור יאבד סופית את היכולת להשפיע על נבחריו. זו כנראה הקדנציה האחרונה שבה הדבר אפשרי – לפני שיציפו את המשכן בובות של טייקונים שירוויחו מהמצב הפרוץ הקיים. הקמפיין לא צריך להיות מסובך ויכול להסתכם בשתי מילים: פשוט מפרידים.
הסוסים האלה ברחו מהאורווה מזמן, הרבה לפני V15. זה לא רק ישראל היום (ששם את V15 בכיס הקטן), זה גם "אם תרצו", "המכון לאסטרטגיה ציונית", "מידה", ורשת שלמה של ארגוני ימין שמתבססים על כסף אוונגליסטי. וזה עוד בלי לדבר על המימון האוונגליסטי להתנחלויות.
V15 היא בסה"כ תגובה חלושה מהצד השני.
וכמובן, צריך להזכיר את המעורבות הותיקה של בעלי הון מקומיים. די להזכיר את המעורבות של "ידיעות אחרונות" לטובת פוליטיקאים שמוזס חפץ ביקרם.
הסוס הראשון אולי ברח עם הקמפיין של חסידות חב"ד בעד ביבי לפני 4 או חמש מערכות בחירות.