רואים שקוף – בלוג אקלקטי על שקיפות עצמית וציבורית
לעזיבתו של שר הפנים גדעון סער יש אינספור סיבות. פוליטיות ואישיות. מיטב הפרשנים כבר ניתחו אותן. אבל האדם שפגשתי לפני שבועיים - בסדרת ההתייעצויות שאני עורך כדי לקבל הכוונות למיזם ׳מאה ימים של שקיפות׳ - חשף זווית אחרת. האיש - מקורב לסער - לא דיבר על ה׳למה׳. הוא דיבר על ה׳מתי׳. ״תגיד תומר״, שאל, ״למה בדיוק מחכה שר הפנים?״ עניתי... Continue Reading →
חשיפת תקצובי הפרסום של השרים גם מגלה איך 'ישראל היום' מחסל את המתחרים. בונוס: מה קוראים בסביבתו של נתניהו ולפיד ומי הוא המשרד היחיד שלא פרסם מילה ב׳ידיעות׳? * פורסם ב׳העין השביעית׳. זאתי גרסת העיתונאי (במקרה הזה קצר יותר ועם ליטושים קלים) תומר אביטל בשנה שעברה פרסמנו בדיקה מצומצמת של תקציבי הפרסום הממשלתיים. בין השאר התגלה כי משרד ראש... Continue Reading →
מאת תומר אביטל. פורסם במגזין אוגוסט של ׳ליברל׳. זאת גרסת העיתונאי (כלומר עם תוספות קלות) ציון פיניאן היה חבר כנסת נמרץ. קשה היה לפספס אותו בכנסת הקודמת ובעיקר בוועדת הכספים שלה. לא אחת אף החליף בראשות הוועדה החשובה את משה גפני, כממלא מקום. לשכתו שקקה ראשי ערים, אנשי אוצר, חברי מרכז הליכוד ולוביסטים. אלא שבעוד שפיניאן היה ידוע בכנסת כפרלמנטר שקולו יכול להכריע הצבעות -... Continue Reading →
האם תקציבי הפרסום הממשלתיים משמשים למעשה צינורות להזרמת כספים משרים לעיתונים המקורבים אליהם? וגם: לאילו עיתונים מנויים הבכירים במשרדי הממשלה? (לוקט גם כטור ב"עין") - בדקתי לאחרונה האם תקציבי הפרסום של משרדי הממשלה משמשים למעשה צינורות להזרמת כספים לעיתונים מסוימים. התחקיר לא הבשיל לכתבה ב'עובדה'. ואולם הממצאים הצביעו על כמה וכמה צירופי מקרים שווים ציון. סוגיית ההעדפות השיווקיות... Continue Reading →
5.6 מיליון בעלי זכות הבחירה יסכימו שהחוק לחשיפת סחר במניות של חברי ועדות הכספים והכלכלה נחוץ, אך 57 אנשים הכריעו השבוע הפוך. החוק נפל. ח"כים ימשיכו לסחור בסתר במניות בזמן שהם מעצבים את המשק והמדינה. ה-57 האלו שהצביעו נגד אינם טיפשים. הם חדים, בעלי תארים, ולרובם רקע של עשייה ציבורית ענפה. עמוק בפנים הם מבינים שזה... Continue Reading →
היי! למטה אחד המיפויים החשובים שיזמתי בחיי: נבחרי הציבור מגישים ומאשרים הצעות חוק והחלטות מהותיות בכל שבוע מבלי שבוחריהם יודעים מי אישר או התנגד למה ומדוע. תחקיר שחושף כל הצמתים הקריטיים שסובלים מאי־שקיפות בדרך לשינוי המציאות ומאפשרים לחברי הכנסת לפעול בלי צורך לספק דין וחשבון -- אין מסמך שמדגים טוב יותר את חוסר השקיפות בהליכי קבלת ההחלטות... Continue Reading →
יש קטע כזה של בני-אדם למצות את מה שמוצע להם, בייחוד אם זה לא ישולם מכיסם. אולי בגלל זה מי שנמנע מקניית חלבה, למשל, ייכנע למגש הטעימות החינמי הנצחי בשוק מחנה יהודה. או מנהל של חברה כושלת ישדוד מיליונים מקופתה. זו מעין תופעת דן-אריאלי שהולכת ומתעצמת ככל שהתפיסה האינדיבידואליסטית משגשגת. כולנו חוטאים בזה ברמה מסוימת אבל כשזה זולג למגזר הציבורי- זה מטריף... Continue Reading →
לא משנה אם נבחרת באמצעות דיל מוצלח, לובי משכנע מול חורצי רשימות, או כתיבת טור פופולארי – ברוך הבא למקום בו נחתכות ההחלטות. הכנסת היא מערכת אקולוגית סגורה, אקוואריום פרלמנטרי. מצטופפים בה יחד מלבדכם מאות יועצים, לוביסטים, עיתונאים ויחצ"נים שחוט השני היחיד שמחבר אותם מצופה באמביציה וכוחניות. כמעט כל אדם שהכרתם ותכירו בשנים הקרובות יבקש... Continue Reading →
הוועדה לבחינת מינויים במגזר הציבורי, שמאשרת מינוי של כל יו"ר לחברה ממשלתית, מתעלמת מהקרבה הפוליטית של המועמד לשלטון אם יש לו "כישורים מיוחדים". אך מי קובע מהם אותם כישורים, והאם יש סיכוי למועמדים אחרים? תעיפו מבט על שלל דוגמאות היו"רים המזוקקים (עתירי הזיקות). אף שיש נוספים (המון) שלא פרסמנו את שמם - זו תמונת מצב לא... Continue Reading →
עם סיום המושב הגישו הח"כים עשרות הצעות חוק שיעלו הקיץ לדיון. בדיקת כמה מהן מעוררת שאלה מוכרת: מי באמת עומד מאחוריהן? עוד כתבות על לוביסטים - בשלוש שנות הכנסת ה־18 הספיקו כלל חברי הכנסת להגיש כ־4,000 הצעות חוק פרטיות. אלא שבשיח הציבורי הדעה הרווחת לגבי פעילות הפרלמנטרים הישראלים גורסת כי חלק מהם יוזמים חקיקה המונעת... Continue Reading →