ערוצי החדשות והעיתונים מספקים בשבועות האחרונים במה רחבה לפוליטיקאים הנוכחיים והעתידיים. אלפי מילים ריקות זוכות לכיסוי תקשורתי אינסופי ונשזרות בשיח הפוליטי המקומי והציבורי.
חבל.
הרי הדילוגים האינטרסנטיים של הח"כים בין הסיעות, המיזוגים המוכתבים מלמעלה והתכניות הכלכליות המשובצות בנתונים מעוותים מלמדים אחרת. הם מבהירים שכל המלל הקוסמטי הזה צריך להיזרק לזבל. הציבור קולט זאת והתוצאה, לדעתי, היא שב-22 לינואר הרוב המוחץ יצביע מהבטן.
לכן אני מאושר ש"כלכליסט" והעורכת שלי נעמה סיקולר החליטו לקחת את כיסוי הכנסת בבחירות צעד אחד קדימה. במקום ציטוטים יש ניתוחים נטולי ברברת שמתמקדים במעשים.
בהתחלה בדקנו את נכונות העובדות שזרקו הפוליטיקאים לאוויר (זאת הכתבה שפתחה את הסדרה). אחר כך בחנו את פעילות הלוביסטים בקדנציה האחרונה.
לאחרונה ניתחנו את יעילות האפוזיציה שרצה כעת לשלטון, ואת ההבטחות מהמצעים של השותפות הקואליציוניות. והיד עוד נטויה.
תוספת: הראנו שהממשלה מקשיבה לייעוץ המשפטי לפני הבחירות רק כשזה נוח לה, וחקרנו את הוצאות קשר-עם-הבוחר לראשונה בהסתכלות קדנציאלית שלמה.
מעניין באמת לראות את זה בדיעבד ולראות כי יש מפלגות שעדין חשות את הצורך לנהל תעמולה ובפיזור "מלל קוסמטי" לחלל האוויר שגם כך רווי בחלקיקי ליכלוך.