התפרסמה הכתבה הראשונה שהייתי מעורב בה ב'עובדה': חייו של של מפיק העל והמרגל ארנון מילצ'ן.
ארנון מילצ'ן נחשף -הכתבה המלאה
עבדתי עליה בערך חודש. זה כלום. שאר החבר'ה פה עמלו עליה הרבה הרבה יותר.
ההתחלה הייתה מתישה- לא האמנתי לכמות החומרים שאני צריך להכיר. אבל במהרה נהייתי מרותק. בדיעבד נהנתי בצורה בלתי רגילה להיחשף למאחורי הקלעים של יצירת סרט עיתונאי שכזה. בפרינט (כלכליסט למשל)- מתקתקים כתבה לאחר שמתקבל בדל מידע, מרימים טלפון אחד או שניים להעשיר אותה או להצליב, מבקשים תגובה- ותוך שעה זה יכול להיות אונליין.
אתן דוגמא אחת להבדל, שהיא אולי נדושה אבל עדיין לא התרגלתי אליה. כאן, בעובדה, אתה יכול לצאת לפגישות, עשרות פגישות, שכל אחת מהן יכולה להימשך שעות. מרובן לא ייצא כלום. מאחת תקבל אולי שורת רקע טובה, ומאחרת שם של דמות מפתיעה לפנות אליה. התקשורת תיראה שונה לגמרי אילו גם לרשות העיתונים יעמדו המשאבים ואורך הרוח הזה.
השאר תגובה