בילדותי אהבתי סרטים עתידניים בהם מככבות חברות מושלמות עם טוויסט. בד"כ הסתבר שבמכרה כלשהו מסתירים עבדים שמאפשרים למעמד השולט חיים כה זכים ויפים.
אלא שהעתיד הזה, כשעושים זום-אווט, הוא המציאות שלנו. אנו תלויים באנשים שאנו לא מכירים. שלעולם לא נכיר. אך אנו לבושים, אוכלים ומתקיימים ממוצרים שהם מכינים. העולם לא הצליח להתקדם לייצור המוני שווה לכל נפש. מה שהצליח זה ביעילות 🙈 למול הסבל הנחוץ לכך.
זה ידוע, אבל את הבום לפנים קיבלתי כשקראתי לאחרונה חשיפת עיתון בריטי לפיה את ביצי השוקולד של "קינדר" מרכיבים ילדים ברומניה, החל מגיל 6. הילדים מועסקים, בעידוד הוריהם, בתנאי עבדות. שכרם עומד על 18 שקל ל-1000 ביצים, והם עובדים שעות מרובות.
ניצול זה עתיק. ועדיין – זה זעזע אותי. זה הזכיר לי שלא מעט מוצרים אחרים שמאפשרים את השגרה הסבבה שלי נבראו מסבל של אחרים. פלאפון, בגדים, ממתקים ועוד ועוד שכשאתה מסיט את הווילונות: אתה נחשף לעוולות אינסופיות.
בד"כ נתתי לעצמי פטור ממאבקים באזור הזה מנימוק שאני כבר 'תורם במשרד'. אבל הסיפור של קינדר שבר אותי. בועת הדיסוננס שאני חי בה התנפצה. בקולנוע העבדים תמיד מרדו בסוף. וניצחו. בחיים האמיתיים ילדים מרומניה כנראה לא יחברו ליצרני אייפון בסין, והפערים רק הולכים ומטרפים.
אז מה אני יכול לעשות? גם אם מעט – אעשה. יש ארגונים פלאיים, אבל חשוב לי לפעול כאן בצורה ישירה. חלב על כל גווניו כבר מיגרתי מהתפריט לפני כמה חודשים (אז אין קינדר ודומיו). אני משתדל יותר ויותר לנסוע בתחב"צ ואופניים. לרכוש מוצרים משומשים. לתמוך בהסטת השקעות מחברות חסרות אחריות, ולבחון, ככל שאוכל, מקור של כל מוצר שארכוש. לא משנה כמה התעסקות – זה המעט שאני יכול לעשות
- מדריך רכישה שMaya Givon פרסמה: http://www.goodguide.com
- והנה טלפון נייד שמיוצר בתנאים הוגנים (תודה למתי מיכאל)
השאר תגובה