דיווח מחזית המאבק על הדמוקרטיה העולמית: הפופוליסטים כבר משתפים פעולה. עכשיו תורנו

פעילים ליברלים מכל העולם התכנסו החודש בדנמרק בניסיון למצוא דרכי פעולה להתמודד עם הגל הפופוליסטי שמאיים כיום על הדמוקרטיות בעולם ■ אם משטרים אוטוריטריים עושים קופי־פייסט לשיטות דיכוי, גם אנחנו, אזרחי העולם החופשי, חייבים ללמוד זה מזה. כך נבנה חזית משותפת

אין דרך לייפות את זה, אז נתחיל מהחדשות הקשות: ישראל נהפכה למדינה הכי פחות פופולרית בעולם. הפעם זה רשמי. לא מקום כזה חמוד באמצע או שליש מהסוף, אלא מקום 99 מתוך 100 במדד הפופולריות הגלובלי של קרן "ברית הדמוקרטיות". בתכלס בשקלול הכל, אנחנו מקום אחרון. תחרויות שירה בצד, העולם לא קונה את תעמולת הממשלה שלנו, והוא אמר זאת בקול רם ובייצוג גלובלי מגוון.

הנתון המבעית הזה הופיע ב"תפיסת הדמוקרטיה 2025", סקר עצום שנערך ממש באחרונה, שכלל 111 אלף אזרחים מ–100 מדינות.

התחתית מעולם לא נראתה כה גלובלית, והמסקנה ברורה: ישראל נהפכה לסמל של נסיגה דמוקרטית, וזו הייתה קבלת הפנים שציפתה לי לפני שבועיים בכנס הדמוקרטיה בקופנהאגן כמשתתף היחיד מישראל. כנס סגור למוזמנים בלבד שמפגיש מובילי מאבק נגד דיקטטורות, אישים בכירים כמו ננסי פלוסי וראשי ממשלת בריטניה לשעבר דיוויד קמרון ובוריס ג'ונסון, חלקם בזום, ומומחים עולמיים שפועלים לחזק את הדמוקרטיות שנחלשות מכל עבר. הייתי שם יומיים בלבד, אבל חזרתי עם מטען כבד של תובנות וכלים וכדאי להקשיב.

כשהפופוליסטים מעתיקים אחד מהשני – גם הדמוקרטים חייבים

הגעתי לכנס כאקטיביסט, עיתונאי ובעיקר כיועץ בהתנדבות ל–Democrisis — תנועה אזרחית שפועלת לכונן שיתופי פעולה בין אזרחים במדינות שבהן הדמוקרטיה נפרמת מבפנים. הרעיון של דמוקרייסיס פשוט: אם משטרים אוטוריטריים עושים קופי־פייסט לשיטות דיכוי, גם אנחנו, אזרחי העולם החופשי, חייבים ללמוד זה מזה ולבנות חזית משותפת. זוכרים את הסרטונים בתחילת ההפיכה המשטרית בישראל של שופטים מפולין שסיפקו לנו הצצה מצמררת לעתיד? זה הם.

פולין עשתה בינתיים סוג של מהפך. הפופוליסטים הודחו מהשלטון והמדינה נחשבת לסיפור הצלחה. אלא שמשתתפים פולנים בכנס הסבירו לי בעיניים עצובות כי מאתגר לעשות undo לנזקים, והפופוליזם לא נעלם, הוא רק החליף ערוץ, תרתי משמע. התעמולה שם עברה מהטלוויזיה הציבורית לערוץ פרטי סטייל 14, רק בעוצמה חמורה יותר. ברשתות החברתיות הפולניות המצב חמור, והמסרים הפופוליסטיים עדיין שולטים בשיח.

אקטיביסט פולני שהקים ארגון למעקב דיגיטלי אחר הנוכחות ברשת של נבחרי ציבור, אמר לי שהמרכז־שמאל במדינה לא קיים ברשתות, כי הם לא מדברים את שפת האלגוריתם. הארגון שלו מציג נתונים ומראה מה עובד כדי לאזן את השיח. כשביקשתי לראות את הליברלים שהצליחו לייצר תהודה, גיליתי שהם מדברים כמו הפופוליסטים מימין — רק מהכיוון ההפוך: רטוריקה נגדית והפחדות ממה שהימין יעשה אם יחזור לשלוט.

אחד משני ימי הכנס התמקד בטכנולוגיה. אנשי האיחוד האירופי הציגו בגאווה את הרגולציה המתקדמת בעולם כיום, שמחייבת הסרת תכנים מזיקים וחשיפת מנגנוני האלגוריתמים. גולת הכותרת היא חוק טרי שמדרג את הסיכון בשימושי בינה מלאכותית (AI) ומאפשר לאסור שימושים שלו. אלה בדיוק החוקים שסגן נשיא ארה"ב, ג'יי. די. ואנס, איים שאם יופעלו — ומי שייפגע מכך הוא אילון מאסק, בעלי רשת X — ארה"ב תנטוש את נאט"ו, לא פחות. זו רק הוכחה לאפקטיביות של החוקים האלה.

אולי בגלל זה ומשום שאין ברשותה רשת חברתית, מיקרוסופט הייתה ענקית הטכנולוגיה היחידה ששלחה נציגה בכירה לכנס. היא זכתה לשבחים בכל פאנל וכינוס סגור, כולל על כך שבחברה לא נכחו בתמונה הידועה לשמצה של ברוני הטכנולוגיה מצטופפים בהשבעת טראמפ. מי שהייתה שם נרדף לאימפריה חסרת רסן, נהפכה פתאום לקול, אולי היחיד, של אחריות דיגיטלית. נציגת החברה אמרה בכנס את כל המילים הנכונות על אתיקה ושימוש בטכנולוגיה ככוח חיובי.

להתחתן בקליק אחד

גם אם הם היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל, הצד המעודד בכל זאת היה השימוש בכלים דיגיטליים לחדשנות דמוקרטית. למשל, באוקראינה מוכת המלחמה, לכל אזרח יש אפליקציה ממשלתית המרכזת את כל המסמכים והאישורים שאתם יכולים לדמיין. אפשר לעשות בה כמעט הכל, כולל להתחתן בקליק אחד. וזה לא נגמר שם: בעיירה קטנה בארה"ב, למשל, השתתפו תשעה תושבים בלבד בדיונים פומביים. בפיילוט שהוצג בכנס השתמשו בכלי מבוסס AI, הצליחו להנגיש את הדמוקרטיה המקומית ודרך שאלות פתוחות הנוגעות לעתיד העיירה, ההשתתפות זינקה ל־10% מהתושבים. 83% מהם הגיעו להסכמה על תוכנית פעולה.

בכנס פגשתי יזמים שפיתחו סוכני AI שחודרים לקבוצות וואטסאפ וטלגרם, מזהים דיסאינפורמציה ומגיבים בזמן אמת, לעתים אפילו בהודעות פרטיות. לא בטוח שהמשתמשים יודעים שהם מדברים עם בוט משוכלל, אבל למיזם הזה כבר יש חוזים עם ממשלות. ולא רק בוטים: בכנס בלטו גם רשתות עצמאיות לבדיקת עובדות, שפועלות בסטנדרטים הולכים ומתחדדים כדי לשקם את אמון הציבור במידע מהימן.

במקביל, האיחוד האירופי מגבש כיום "מגן דמוקרטי" (Democracy Shield) — מיזם חדש נגד התערבות זרה ובינה מלאכותית רעילה: רגולציה דיגיטלית, תקצוב חינוך לחשיבה ביקורתית ושיתופי פעולה במלחמה בפייק. כמי שעורך סדנאות איך להתגונן מפייק ניוז, קשה להישאר אדיש לפער שלנו בתחום: מערכת החינוך בישראל כלל לא מכירה בחשיבה ביקורתית כנושא לימוד בסיסי, הקואליציה של בנימין נתניהו מסרבת לדון בבוטים או בדיסאינפורמציה, ויזמי AI שמפתחים כלים לזיהוי שקרים — נשארים מחוץ לתמיכה ממשלתית.

מן הצד השני, העיתונאים בכנס, שאמורים לספק את העובדות, נשמעו מיואשים. הציבור מעדיף כיום תגרות טוויטר על פני עיתונות מעמיקה, אמרו לי עיתונאי מ"ניוזוויק" ועיתונאי דני. עם זאת, הדני התעקש שהרשתות החברתיות הן לא הסיבה האמיתית להידרדרות הדמוקרטית, אלא תירוץ נוח שאנחנו אוהבים לספר לעצמנו. לטענתו, הליברלים קיבלו עשרות שנים לדאוג למי שנשאר מחוץ למשחק, אך הזניחו אותם — וכך הימין הפופוליסטי נהפך לתקווה שלהם. "כשהמצב חרא", אמר העיתונאי הדני, "מצביעים לכל אלטרנטיבה שיש".

מה מחזיק את דנמרק? 

דנמרק, מארחת הכנס, דווקא ניצלה מהגורל הזה. כן, דנמרק היא מהדמוקרטיות הבודדות שחומקות מגל הפופוליזם הנוכחי. כמה אנשים שונים הסבירו לי שם שזה נובע בעיקר ממדיניות הגירה נוקשה ומוקדמת שעקפה בסיבוב את כל מדינות האיחוד. ייתכן כי הדמוקרטיה הדנית חזקה גם בגלל קהילתיות ומודל רווחה נהדר, קואופרטיבים (חברות שמתנהלות בצורה דמוקרטית ושייכות לעובדים) ובכלל, חינוך לדמוקרטיה מלמטה למעלה ולכל הרוחב.

כך פגשתי בכנס בחור דני שארגונו עוזר לצעירים להשתלב בפוליטיקה המקומית באמצעות מערך מרשים של מועצות נוער עירוניות — גופים שלוקחים חלק פעיל בהחלטות במועצות המקומיות. צעירים נבחרים או מתקבלים, משתתפים בדיונים ומשפיעים על מדיניות. מוסד דמוקרטי חשוב נוסף שכבר קיים באיחוד האירופי הוא "נציב הדורות הבאים". שם מנסים לוודא שכל חוק חדש מביא בחשבון גם את ההשלכות על הנינים שלנו. בישראל אגב, היה מוסד דומה עד ששר המשפטים יריב לוין, עוד כשהיה ח"כ, ביטל אותו ב–2010 כאילו מדובר בלקונה טכנית, ולא בעתיד ילדינו.

מה שמעודד במיוחד הוא לדבר עם כאלה שנמצאים במצב גרוע יותר. פגשתי בכנס נציגים ממדינות שבהן חופש הביטוי הוא מותרות, כמו גינאה המשוונית וגאורגיה — שם מפגינים ברחובות כבר חצי שנה, השלטון הפרו־רוסי נהיה אלים יותר ויותר, ויותר מ–300 עיתונאים כבר נפצעו. עיתונאי גאורגי עצמאי שקיבל מענק מהאיחוד האירופי אמר לי שהוא צפוי לקבל בקרוב "ביקור" מהמשטרה, עקב חוק חדש קובע שכל מי שמקבל תמיכה כספית מחו"ל חייב להירשם כסוכן זר או להסתכן במאסר של חמש שנים. וגם אם נרשמת כ"סוכן זר", האקטיביסטים הגאורגים טוענים, עדיין יש סיכוי טוב שתישלח לחמש שנות מאסר, והחברה האזרחית במדינה חרדה לגורלה.

חוק דומה להחריד עבר בפברואר 2025 קריאה טרומית בישראל, בטרמינולוגיה זהה, רק שהוא עדיין לא מדבר על מאסר, אלא על מיסוי 80% מהתרומות. כשסיפרתי זאת לחבריי הגאורגים, הם אמרו לי להיזהר. אצלם ניסו להעביר לפני שנתיים חוק רך יותר — ורק בהמשך הממשל הלך על כל הקופה.

הפסקת צהריים בתוך תא עינויים

כדי להירגע, בהפסקת הצהריים ניסיתי חוויית VR שהוצעה במבואה. רציתי קצת להתאוורר, אבל החוויה ממחישה איך נראה מבפנים כלא "המקקים" בוונצואלה. הרגשתי איך זה להיות אסיר פוליטי דחוס בתא עם כ–30 אסירים פוליטיים ללא שירותים ועם עינויים קשים. זו טרגדיה שמתרחשת ברגעים אלה במקום שנקרא El Helicoide, אבל העולם עסוק מכדי לטפל בו. וכשבכנס דמוקרטיה הפסקת המנוחה היא הדמיה של כלא עינויים, אתה מבין כמה עמוק הבור.

המסר המרכזי של הכנס היה חד וברור: משטרים אוטוריטריים משתפים פעולה ולומדים זה מזה

אבל בצד הדמוקרטי אין תיאום דומה, וזה חייב להשתנות.

לשם כך הוכרז בכנס על הקמת המיזם הבינלאומי Global Counter Autocracy Knowledge Network, ביוזמת ארגון World Liberty Congress. בין מייסדיו אלוף העולם לשעבר בשחמט והפעיל החברתי גארי קספרוב, ואסירים פוליטיים לשעבר כמו לאופולדו לופס, שכיהן כראש עירייה בוונצואלה, עד שנשללה ממנו הזכות להתמודד שוב לתפקיד ציבורי.

לופס ישב בכלא כשבע שנים תחת שלטונו של ניקולאס מדורו, שליט סמכותני המזוהה עם השמאל הפופוליסטי, ממשיך דרכו של הוגו צ'אבס. לופס, מהקולות הבולטים בכנס, הדגיש כי עלינו להשתחרר מהאשליה שדיקטטורות צומחות רק מימין. הן יכולות לנבוט מכל נקודה על הספקטרום הפוליטי. "זו לא שאלה של אידיאולוגיה", אמר, "אלא של כוח וכסף".

מטרת הארגון שאפתנית: הכחדת הדיקטטורות בעולם עד 2050. כעת ממפים בארגון איך אוטוריטרים גונבים בחירות, מחסלים תקשורת ובתי משפט, ומצד שני, בודקים מה עוזר לעצור את זה. לפי ממצאים שהוצגו בכנס, ההתקפות תמיד מתחילות במערכת המשפט, ממשיכות דרך פגיעה בחברה האזרחית והטלת קשיים על מפלגות אופוזיציה להתמודד בבחירות. מה שעובד לאותם גורמים, מתברר, הוא התעללות פומבית בשופט או עיתונאי. ליברלים תמימים בטוחים כל פעם שמהלך כזה ישחק לטובתם ויעיר את הציבור, אומרים בארגון, אבל בפועל זה יוצר אפקט מצנן אדיר ויש להילחם בכך בכל הכוח.

• רוצים לעזור לדמוקרייסיס? כתבו לנו כאן או דברו אתי!
• תודה גדולה לתמר בר לב על העזרה בעריכה.
• לכתבה ב-pdf
• האלגוריתם חונק תכנים מורכבים שלא מפלגים >> בואו לקבוצה סופר שקטה ומפוקסת בתקווה!!