12 סיבות (לא) להיות עיתונאי

12 סיבות להיות עיתונאי

• • • הזיק בעיניו של מי שאתה אומר לו במה אתה עוסק.
    • בכל סירוב ליחצן אתה מרגיש כאילו הצלת לכל הפחות את יערות הגשם.
    • היכולת לשפר, לעזור תכלס. לטרפד מינויים ועוולות. במקלדתך ובגרונך נסוך כוח אמיתי לתיקון עולם. השאילתה שתגיש לעתים (רחוקות אך קיימות) רבת עוצמה יותר מטלפון מראש הממשלה.
    • האדרנלין שאוחז בך כשאתה מבין שמה שאתה שומע כרגע הוא סקופ.
    • סוף לשיחות "אז מה עשית היום, מאמי?" כי תוצר העבודה שלך – פומבי.
    • המציאות הופכת לבופה. הסקרנות שלך מושבעת בקביעות.
    • בשיחה חברית, בתור בדואר, סביב שולחן בחתונה – אוזניך כרויות למידע חדש. אתה נוכח ברגע כי בכל רגע יכול להגיע סיפור.
    • תחושת השליחות המפעפעת בך כשמוגשת נגדך תביעת דיבה.
    • קבוצות הוואטסאפ של העיתונאים.
    • אתה מפתח ידע כללי מקיף שמרשים זרים ומסייע בהתמודדויות ספורדיות בשעשועונים.
    • אם חוש המוסר שלך רופף – טיסות לחו"ל, מתנות והצעות לג'ובים יוקרתיים אצל הגופים המסוקרים.
    • יש מסיבות עיתונאים!

12 סיבות לא להיות עיתונאי לעולם

• • מסיבות עיתונאים הן הכל חוץ ממסיבה: ינאם בהן אדם זחוח. הוא לרוב יסרב לענות ישירות לשאלות שלך. יוגש כיבוד עלוב, והעיתוי יתוזמן לשעה שקבעת בה משהו אחר.
  • תחושת העוצמה היא, לרוב, מדומה. אם יש בנמצא כוח – אז הוא של כלי התקשורת, ולא שלך. השפעה אמיתית קיימת – אך במידה זעומה. לא בכדי עיתונאים רצים לכנסת במקום שפוליטיקאים ירוצו לתקשורת.
  • הידע המקיף שתפתח שטחי ורדוד. למרות זאת אתה אמור לדעת הכל; בורות עבור עיתונאי – בכל נושא – היא בלתי נסלחת. "אתה לא יודע מה בירת זמביה?" – לגלוג – "זו הרי לוסקה. זה עיתונאי בישראל?!". או: "אתה לא יודע מי זה רפיק תלוואי?" – גיחוך – "העיתונאים של היום!".
  • איבוד התמימות. שמעת עשרות סיפורים שלא יראו אור. בד בבד מתאיינת ההנאה מצריכת תקשורת: הלא-המודע שלך ינתח מי מרוויח מהידיעה, מי היה המקור, ואיך זה קשור לאינטרס שבו נגוע העיתון שאתה מחזיק ביד. בכלל, כדי לקבל תמונת מציאות אמינה כבר לא מספיק לקרוא בבוקר את כל העיתונים; אתה חייב לשרוד מדי שבוע את הטורים הארכניים של "העין השביעית", דבורית שרגל ו"מי נגד מי".
  • הדוד מדרגה שלישית שבערב חג טוחן לך בשכל על "שחיתות שלא תיאמן בעמותה לשמיכות פוך". אין לו הוכחות, אבל "משהו שמה בטוח", הוא ילחש, "אבל בטוח, מסריח", וידאג שגם באירועים פרטיים תישאר קודם כל עיתונאי.
  • אתה לומד על בשרך שהתוכן מפנה מקומו לצורה. שכותרות רדודות המסתיימות בסימני שאלה, או כאלו שמכילות את המלים "לא תאמינו" – ימשכו קוראים ללא קשר לתוכן. גם רשימות בסגנון "12 סיבות ל-X" ימגנטו יותר קוראים מתחקירים חשובים.
  • עובדים בשבת.
  • אנשים מבקשים "להתייעץ" איתך, כשהם בעצם רוצים להשתמש בך.
  • הסביבה שלך תפרגן לך על הסקופים. כלי התקשורת האחרים – יתנקמו.
  • הענף קורס. בשבועות צחיחים ומשוללי אייטמים אתה בטוח שכל שיחה מהעורך היא לרגל פיטורים. מובן ששיחות שכר עם הבוס, ברוב כלי התקשורת היום, לא יעסקו בהעלאתו, אלא בתחינות לשימורו.
  • שגיאה אחת מבטלת מאה סקופים.
  • ועדיין, למרות כל הסיבות האלו, תתמכר למקצוע ותתמזג איתו.

פורסם במקור ב״עין השביעית״