הסילבסטר – חג למחוקקי ישראל

עתידות: בראשון לינואר תתעוררו עם הנגאובר. הח״כים לעומת זאת ישכימו עם חיוך. כן, הריטואל של העלאת השכר הקבועה ללא קשר למה שקורה במדינה שוב איתנו.

תקשיבו, שכר המחוקקים צריך להיות גבוה – שלא ישוחדו, שלא ידאגו, ושבעלי רקורד מרשים לא ייאלצו לוותר על יותר מדי מסגנון חיים אליו התרגלו. אלא שהם מגזימים. שכר הנבחרים בישראל נחשב לאחד הגבוהים בעולם ביחס לשכר האוכלוסיה המקומית. זו אחת הסיבות לניתוק, לבועה, לכך שמדובר בסידור עבודה.

אבל הכי מעצבן זה שהנושא הגיע השנה לשולחנם – ועדיין רובם העדיפו פשוט לטמון את הראש בחול. חברי סיעת ׳יש עתיד׳ באמת קידמו הקפאה בשכר המחוקקים – זה אפילו אושר כסעיף בתקציב בשנה שעברה לאור המשבר במשק. אך בכנסת החליטו לבסוף לא להקפיא את שכרם של חברי הכנסת – בטענות שונות ומשונות. המובילה הייתה ׳למה רק אנחנו? מה עם כל מיני אנשים אחרים כמו ראשי הערים למשל?׳ 

אבל מה שהכי מטריף הוא הסיפור הבא: לאחרונה הגיעה הצעה ׳רכה׳ יותר לשולחן ועדת הכנסת. לפיה שכר חברי הכנסת יוצמד למדד המחירים לצרכן במקום לשכר הממוצע. הצעה זו לא הייתה מפחיתה ממש את שכר הח״כים – אך לפחות הייתה מרסנו. המדד עלה בשני העשורים האחרונים ב-107% לעומת השכר הממוצע שטיפס ב-143%. בכל מקרה, אפילו את הצעה זו של הוועדה הציבורית לעניין שכר המחוקקים  – העדיפו במשכן לגנוז.

האחראי הבלעדי לזריקת ההצעה לבוידם הוא יו״ר ועדת הכנסת יריב לוין (ליכוד) שטרפד את ההצעה דרך תרגיל שחוק שמזכיר את ביטול ההקפאה המוזכרת למעלה: לוין לא הסכים להעלות את ההצעה להצבעה מבלי שיצורפו אליה גם השופטים – ששכרם גם צמוד לשכר הממוצע. נכון, לוין מוביל מסע צלב נגד הרשות השופטת- אך להשתמש בהם למען שימור הטבה אישית, זה כבר מאותת שהאינטרס הציבורי לא באמת בראש מעייניו. הוא יכול היה לקדם את שני המהלכים בנפרד במקום לחרב אותם גם יחד.

צלצלתי לשתי הוועדות אמש בתקווה לנס בדקה התשעים. בלשכתו של לוין טענו כי ועדת הכספים היא זו המעכבת את הדיון כי עליה לדון קודם בשינוי הצמדת שכר השופטים הנמצא בסמכותה. בוועדת הכספים הבהירו כי אין קשר בין שתי ההצעות וכי ועדת הכנסת שבראשה עומד לוין היא האחראית היחידה לאי אישור השינוי במנגנון שכר הח״כים. בקצרה, הנטו בתלוש הבא של הח״כים שוב יטפס. ושלכם?

על הדרך הנה שלושה פרסומים מהשבוע האחרון לגבי הסרטון הבזוי של דני דנון, התלונה של יולי אדלשטיין על הציבור וחשיפת ׳מאה ימים של שקיפות׳ על מכירת הדירה של שר הפנים גלעד ארדן:

1. הסרטון בו ח״כ דני דנון נותן בראש לח״כ חנין זועבי צועד לעבר מספר הצפיות של ׳דרך השלום׳. הבהרתי ב׳עין השביעית׳ שזו לא הפעם הראשונה שדנון משסה בזועבי את קהילת הפייסבוק – סגן השר לשעבר למד שלעלוב בח״כית הפרובוקטיבית מביא תוצאות. הסקילה הפומבית בדף שלו מתגלה כמסחטת לייקים יעילה במיוחד: דנון העלה בשבועות האחרונים 11 פוסטים חורכי רשת נגד זועבי, ונראה שירכב על גבה שוב לצמרת בפריימריס הקרובים.

הפייסבוק הוא הכלי הישיר והנפלא ביותר שיש כיום לחבר כנסת כדי לתקשר באמצעותו עם הציבור. דרכו הוא יכול לספר בדיוק מה הוא עושה ללא מיסוכים ועיוותים של עיתונאים ויועצי אחיתופל. לכן, כעת אנחנו יודעים בדיוק מה עושה דנון (ליכוד) בזמנו היקר כבכיר במרכז מערכת העצבים של ישראל – הוא עסוק בהשמדת הלגיטימציה של ח"כית זוטרה.

אלא שזועבי, מחרחרת מלחמה ומניפוליטיבית ככל שתהיה, ממוקמת אי שם מעבר להרי האופל של המדבר האופוזיציוני. לה ולחבריה יש אפס כלים ביצועיים – לכל היותר תקציב עלוב לקשר עם הבוחר ודלת פתוחה באמצעי תקשורת תאבי הפרובוקציות (אין לבל״ד אפילו ג'ובים בקק"ל בניגוד למרצ). דנון, מנגד, בכיר במפלגת השלטון כבר כ-6 שנים. הוא כיהן עד לאחרונה כסגן שר הביטחון. אך בריון השכונה מעדיף להיטפל לאאוטסיידרית החצופה במקום להתמודד עם איומים אמיתיים ורלוונטיים לאזרחי המדינה.

בסרטון המושקע נגד זועבי צפו מאות אלפי אנשים. בסרטון בו אני מקריא מהטלפרומפטר בצורה גרועה, את העובדה לפיה בארבע השנים האחרונות דנון טס לא פחות מ-17 פעם במימון זר לארצות-הברית (זה כבר 18) – יש 266 צפיות. במידע לפיו רוב הכסף שגייס דנון עד לחודש יוני (730 אלף שקל) מגיע מנדבנים מעבר לים, צפו אולי כמה בני משפחה שלי ושל יעקב אילון.

אגב, באף אחד מהסרטונים לא מוסבר כי שניהם, דנון וזועבי, הם פרלמנטרים עלובים: שניהם חברים בוועדה אחת (דנון) או שתיים (זועבי) מבין ועדות הכנסת. הם הפעילו בקמצנות את מרכז המחקר בכנסת ובקושי פוקדים את המליאה, אולי כי בה צריך לשבת שעות ואף אחד לא מצ'פר אותך על כך בלייק. קשה להאמין שבוחריו של דנון היו ממשיכים לפרגן בלייקים אם היו לומדים בנוסף שהוא ממוקם במקום ה-104 הלא-מכובד בדירוג האובייקטיבי של המשמר החברתי בכנסת.

ועדיין, הח"כ העוצמתי ממפלגת השלטון מעז להתייחס לציבור הישראלי כאל אינפנטיל, עד כדי כך שדף המסרים שלו הוא כמו מנטרה של סוכן נדל"ן – רק שאת ה"מיקום-מיקום-מיקום" מחליף ה-"זועבי-זועבי-זועבי".

ומי שעושה אחד ועוד אחד יכול להבין שהשאלה האמיתית היא לא האם זועבי מכהנת כאיום אלא האם דנון בכלל מכוון לציבור הישראלי כשהוא מקדיש תשומת לב ומשאבים גדולים כל כך למתקפה על זועבי? כאמור, יחסית לרוב המוחלט של חברי הכנסת, דנון גייס סכומי עתק מזרים שאינם מתגוררים בישראל. כספים שיכלו לשמש אותו לאלף ואחד דברים אך לבסוף נותבו לאפיק מסוכן – בריונות רשת. זועבי אמנם לא משרתת את בוחריה בצורה לה הם זכאים, בלשון המעטה, אך היא ממש לא האיום מספר אחת איתו שריף העיירה – כפי שדנון מציג את עצמו – אמור להתמודד עימו. יש אינספור איומים אחרים חשובים אך מורכבים יותר ופוטוגניים פחות. והפריימריס הם בדיוק הזמן להסביר זאת לדנון.

אבל הנה הקטע הבאמת חשוב: דנון לא יקשיב לכם, הוא יקשיב לתורמי הענק שלו. אוזניו כרויות לאיפה שממוקם הכסף. כי כמות מספקת ממנו תנצח את רוב טורי דעה, מיזמי השקיפות ועובדות ואמיתות מעצבנות. בדיוק כפי שהדלת של ראש הממשלה בנימין נתניהו פתוחה יותר עבור מיטיבו שלדון אלדסון מלכל אקטיביסט ואיש אקדמיה גאון, וכך ניתן לשער גם דלתו של יאיר לפיד לנוני מוזס, וכן הלאה. כסף, תקשורת ופוליטיקה הולכים למרבה הצער יד ביד, ואחת התוצאות היא שיבוש המציאות המשתקפת בעיתונים ובמסכים ודמוניזציה של גורמים שמהווים איום מינורי.

מה שמבאס לא פחות זה שהכסף הגדול מעוות היום לא רק את העיתונים הנקראים בישראל אלא גם את כלי התקשורת החדשני והמשפיע – הפייסבוק. מסתבר שגם בחוטי הפלטפורמה נטולת המו"לים הזו אפשר למשוך כל הדרך מאמריקה. מאידך אל תשכחו שיש תקווה: כי יש גם אתכם- גולשים אמיתיים ואכפתיים שמפרגנים למיזם משוגע לחבר הרבה אחד ועוד אחדים.

2. ידידי יו"ר הכנסת Yuli Edelstein – יולי אדלשטיין התלונן בסוף השבוע (כמו כמה אחרים) על הציבור המעצבן. הציבור הזה, שמעז לאבד אמון בנבחריו. אני לא צוחק – זה מה שקורה כיום: במקום לתקוף את הפוליטיקאים המושחתים, את אלו שנתנו להם את אמוננו וכספינו היקר והם מעלו בו שוב ושוב- במקומם הם תוקפים אותנו בנימוס ובקור.

מילא זה – מה שבאמת מחרפן אותי זה שהוא האשים בכך שבבחירות ״הציבור לא בודק את הרקורד של הפוליטיקאים – איך הצביעו, מה עשו, איך התנהגו. מצביעים כאן לפי הרגע ולא לפי הרקורד״. (ציטוט מדבריו)

אילו נתונים ורקורד?? יא חוצפנים! אתם – השולטים במערכת – מקפידים להסתיר את הנתונים שבאמת משנים. אתם לא מסכימים לחשוף את האקסטרא הון שחלקכם מתעשרים בו במהלך הקדנציה, את הפגישות עם הלוביסטים, ההבטחות לג'ובים, הצ'ופרים, ההצבעות במיליון פורומים לא מסווגים, אתם רוצים רק זכויות ולא חובות – ואנחנו אשמים?

ועוד אתה יו"ר הכנסת- היית יכול ביום אחד להניע ולקדם הצעת חוק, לדוגמא, לחשיפת הדלתא בהצהרות ההון של הבכירים. מי היה אומר לך לא?? במקום זאת, התהדרת בהצעות "דרמטיות" להגברת השקיפות שהתמצו בפרסום שאילתות שמגישים הח״כים.

אתם חולשים על המנגנון, אתם דואגים שהוא יהיה אפל, שיתגמל מושחתים ושתוכלו להמשיך לכהן בו – כי אתם יודעים שאין לכם מה לחפש במערכת שקופה- ואנחנו אשמים?

הכי גרוע זה שאתם מעצבים ככה ציבור חלש, ציבור שלא משנה עבור מי יצביע בקלפי, יקבל פוליטיקה עבשה ומסריחה. ציבור שלא יודע מי הם באמת הנבחרים ומה הם עושים בשמו. ואז כן, הוא נאלץ להצביע ״לפי הרגע״, ובין לבין לשכור חוקרים פרטיים עליכם- ואל תתבלבלו, פאינה קירשבנאום חיכתה לנו בצמרת הרשימה. המתודולוגיה שלנו מראה שהיא ח"כית אפילה לפי מאה ואחד סימפטומים. בקדנציה הבאה אולי גם היינו מגלים את הפולישטיקים המזוויעים שלה, אבל לשמחתנו המשטרה כבר עשתה עבודה מצוינת בעצמה.

ולא, אנחנו לא רוצים לשכור חוקרים- אבל אתם לא משאירים לנו ברירה. אנחנו – הציבור מאבד האמון שעד היום הצביע מהבטן ״לפי הרגע״. אבל נמאס לנו, וגם אנחנו נוריד את הכפפות (ואל דאגה, אנחנו לא טיפשים. נשחק לפי הכללים, ולא על זה תפילו אותנו)

גורם בליכוד טוען כי השר הבכיר ׳נפטר׳ מביתו בסביון לאור הביקורות ומשום שהוא חוזה כי תפריע לו מבחינה תדמיתית בהמשך דרכו הפוליטית. כך או כך, זה לא הבית היחידי של ארדן. שר הפנים, שהתמודד עד לאחרונה לתפקיד השגריר באו״ם, מחזיק היום דירה נוספת ברמת אביב ג' שמחירה הוערך בכשלושה מיליון שקלים. שני הבתים של שר הפנים של מדינת ישראל ממוקמים בשכונות מהיוקרתיות בישראל.

ארדן מסר בתגובה כי ״הסיבה למכירה היא שיקולים כלכליים לאור המשכנתאות הרובצות על הדירה. על הדירה בסביון יש משכנתא והלוואות בגובה של כ 50% משוויה, וגם על דירה שנרכשה בתל אביב במסגרת קבוצת רכישה יש משכנתא גדולה, כך שבסופו של דבר נאלצנו להחליט איזה דירה למכור והחלטנו למכור את סביון״.

לגבי תכניותיו להמשך הדרך אמר כי ״אנחנו נחפש לשכור דירה באזור בקעת אונו, בישובים גני יהודה, בו התגוררו בעבר, גני תקווה, קרית אונו ויהוד״.