האם הכנסת פועלת למען התחבורה הציבורית? בונוס: מי מהח״כים נוסע באוטובוס?

ארגון הנוסעים 15 דקות ביקש ממני לחבר דו״ח שיבדוק מה עשתה הכנסת היוצאת למען שיפור התחבורה הציבורית. נענתי לאתגר והפכתי לראשונה בחיי לסוג של ממ״מ (מרכז המחקר והמידע של הכנסת) עצמאי.

בחנתי את פעילות חברי הכנסת לשיפור התחבורה הציבורית במהלך הכנסת ה-19 – חוקים, נוכחות בדיונים, שאילתות, מחקרים שביקשו, והאם התנסו בה בעצמם בשנתיים האחרונות.

להורדת הדו״ח המלא

כתבה בדהמרקר על הדו״ח מאת דניאל שמיל

–

ממצאים מרכזיים

• עשרים הצעות חוק הנוגעות לתחבורה ציבורית נערכו בכנסת ה-19, אף לא אחת מהן עברה.
• תחום התח"צ נידון בוועדת הכלכלה של הכנסת כשש פעמים בלבד ולא התקיים אף לא סיור אחד בנושא. חברי ועדה שלא נכחו באף דיון בנושא הם: קארין אלהרר, זאב אלקין, גילה גמליאל, חנא סוייד ומאיר שטרית.
• ראוי לציין את היעדרותם של חוטובלי וכץ מהדיונים במליאת הכנסת – אף שהם חברי ממשלה: סגנית השר חוטובלי – שעוסקת בעיקר בבטיחות בדרכים – בקושי הגיעה לדיונים במליאה בכל הנושאים וכץ אף פחות ממנה. עם זאת כץ כן נכח בדיוני השדולה למען תחב״צ שהקימה ח״כ תמר זנדברג.
• סך הכול הוגשו בקדנציה האחרונה 18 שאילתות בנושא תחבורה ציבורית לשרים על ידי חברי הכנסת. משרדי הממשלה לרוב העדיפו שלא להשיב לשאלות או לעכבן ככל הניתן. למשל: ח״כ מרב מיכאלי שאלה את שר התחבורה במרץ 14 על הפערים בתח״צ בין ישובים יהודים לערבים. השאלה נמצאת עד היום בטיפול המשרד. כך גם שאלה שהגישה בפברואר 14 מיכל רוזין לגבי הנחות לבני-נוער בתחבורה הציבורית.

• ערכנו מדגם בין ח״כים ממגוון מפלגות ושאלנו אותם על חוויות בתח״צ בקדנציה האחרונה. שאלנו האם נסעו בה ואיך היה?

איציק שמולי מסר כי הוא נוסע ברכבות ומוניות שירות מלוד לקריות, לתל אביב ועוד. בערך פעם או פעמיים בחודש. לדבריו זו ״חוויה טובה סך הכול כי זה חוסך זמן ודלק ובמקום לנהוג אני יכול לעבוד בזמן הנסיעה״.

אריה דרעי אמר כי ״נסע פעמיים ברכבת הקלה והתלהב מאד״.

מאיר כהן מסר כי לא נסע בשנתיים האלו בתחבורה ציבורית.

ציפי לבני נסעה בפעם אחרונה לפני שנתיים וחצי ברכבת לחיפה (אז הייתה אזרחית). לדבריה ״היה מאוד נוח״.

דב חנין: ״היום נסעתי בשמונה אוטובוסים. בתוך תל אביב אני נוסע בעיקר באוטובוס ואופניים, ולחיפה כמעט אך ברכבת. החיבור בין שתי נסיעות הוא נוראי. בתחנות אין צל, אך יש שלטי פרסומות- זה נראה כמו הזדמנות לפרסומת במקום משהו שנועד לבני אדם. גם יש מעט ספסלי ישיבה ואתה רואה לעתים מבוגרים שנאלצים לעמוד. הרכבת מצוינת, אבל קורה לא מעט שהיא עמוסה ואני יושב על הרצפה״.

אורי אריאל נסע לדבריו פעם אחת כשר ברכבת מתל אביב לקרית גת. הנסיעה הייתה ״בגלל השיווק המאסיבי בקרית גת״, והוא ״רצה לראות כמה זמן זה באמת ואיך הנסיעה״. אריאל התקשה לתאר את השירות משום שלדבריו הנסיעה ״הייתה עם עיתונאים וקשה לדרג אותה״.

סתיו שפיר מסרה כי בתוך תל אביב היא מתניידת ״רק באופניים כי יותר מהיר מתח"צ או רכב פרטי. אוטובוס לעיתים רחוקות ורכבת מתי שרק מצליחה״.

תמר זנדברג ״אני נוסעת פעם בשבוע לפחות, בעיקר בתל אביב, גם לפעמים לכנסת״. לדבריה החוויה היא ״כמו של כולם. היום חיכיתי 20 דקות לאוטובוס שאמור לבוא כל 7 דקות״.

אלעזר שטרן למיטב זכרונו נסע לפחות פעם אחת ברכבת. בעבר היה נוסע בערך פעמיים בחודש ברכבת בעיקר בקו בנימינה-תל אביב. מלשכתו נמסר כי ״בנוסף, בגלל שהוא גר בגליל יצא לו מדי פעם גם להשתמש באוטובוסים ובעיקר יוצא לו לשמוע על החוויות מהילדים שלו שנוסעים כל הזמן בתחב"צ בגלל המגורים בפריפריה. מבחינת חוויית הנסיעה ברכבת החיסרון לדעתו הוא בעיקר עניין החנייה בתחנות. אבל בסך הכול חוויה חיובית״.

מלשכתו של אורי מקלב נמסר כי ״ח"כ מקלב השתמש בשנתיים האחרונות מס' פעמים בתחבורה הציבורית ע"מ לעמוד מקרוב על דפוסי הפעולה ועל הלקויות במערך התח"צ. מלבד הנסיעה בתח״צ אף נסע מקלב מספר פעמים ברכבת הקלה בירושלים בכדי לפתור את הבעיות שעולות מציבור הנוסעים. מלבד זאת ח"כ מקלב פעם בשבוע שבועיים מגיע לתחנות ע"מ לעמוד ולפתור בעיות ממוקדות״.

פנינו גם לרשימה המשותפת ומשם נמסר כי: ראש הרשימה החדש איימן עודה השתמש עד לפני חודשיים בתחבורה ציבורית וכי רוב חברי הכנסת המכהנים מטעמה לא השתמשו למעט דב חנין.

סירבו להגיב לשאלה ואפשר רק להניח למה: שר התחבורה ישראל כץ וסגניתו ציפי חוטובלי (בראיון עדכני לערוץ 2 אמרה שהיא לא זוכרת מתי נסעה באוטובוס אך היא משתמשת ברכבת). עוד כאלו שסירבו להשיב לשאלה האם נסעו, ולו פעם אחת, בתח״צ בשנתיים האחרונות: יצחק הרצוג, נפתלי בנט, יאיר לפיד, אביגדור ליברמן, רות קלדרון, אופיר אקוניס, עופר שלח, אבי וורצמן, שי פירון, איילת שקד וניסן סלומינסקי.

***

חלקים מהדו״ח המלא

לרשות חברי הכנסת שאינם חברי ממשלה עומד ארגז כלים צנוע: בעיקר הגשת חוקים (שלא ניתן להעבירם ללא תמיכה ממשלתית), הקמת שדולות להעלאת המודעות לנושא, והזמנת מחקרים ממרכז המחקר והמידע של הכנסת כדי להעמיק את הדיון. כלים פרלמנטריים נוספים כוללים הגשת שאילתות לשרים וקידום דיונים בוועדות הכנסת – (במקרה זה בוועדת הכלכלה האמונה על התחבורה הציבורית ובוועדה לפניות הציבור). התחמושת אם כן היא בעיקר הצהרתית אולם שימוש נכון ותכוף בה מוביל לא אחת לשינוי מדיניות.

לפניכם הפעילות של חברי הכנסת השונים בכנסת ה-19 המפולחת לפי סוג הפעילות. הדו״ח לא כולל את פעילות הממשלה.

הצעות חוק

בכנסת ה-19 הוגשו כ-20 הצעות חוק המשויכות לתחום התחבורה הציבורית.

המרכזיות שבהן שנועדו לשפר את התח״צ:

• חוק של שלי יחימוביץ׳ ודב חנין מאפריל 2013 בו הציעו להקנות לרשויות המקומיות סמכות להקצאת נתיבים ייעודיים לתחבורה הציבורית בתחומי הרשות. מדובר בהצעה שהוגשה בהמשך לתיקון לחוק אוויר נקי שכבר הקנתה סמכות זו לרשויות- אולם בפועל לא נעשה עמה דבר. ההצעה הייתה אמורה לקדם את הנושא ולחזק את סמכות הרשויות, אלא שהחוק אפילו לא הגיע לקריאה טרומית, כמו חוקים רבים אחרים. הסיבה: חברי הכנסת יכולים להגיש אינספור חוקים אך הם בוררים את אלו שהם מקדמים לאור המכסה העומדת לרשותם. בדיון המוקדם של חברי הכנסת מול הממשלה התברר כי אין בכוונה ועדת השרים לחקיקה לתמוך בחוק, מכאן הגשתו רק תגרע מהמכסה המצומצמת העומדת לרשותם (לח״כ חנין למשל יש מכסה להגשת חוק אחד בחודש לוועדת השרים לחקיקה). החוק נותר בבוידם.

• גם חוק שביקש לעגן בחקיקה ראשית את ההטבות להם זכאים ילדים ובני נוער בעת נסיעה באוטובוסים וברכבות לא הבשיל לקריאה טרומית. חוק נוסף (אותו ניסחה ׳אדם טבע ודין׳) הציע כי כל עירייה תקים ועדה שתפקידה לשפר ולייעל את התחבורה הציבורית המוצעת לתושבי העיר, וכן תמנה עובד עירייה שיופקד על קידום התחבורה הציבורית ויהווה כתובת לפניות תושבים בנושא. על החוק חתמו: חנין, גפני, זנדברג ויריב לוין. גם חוק זה לא קודם בצנרת לאור חוסר ההסכמות עם הממשלה.

• חוק שהוגש שוב ושוב בכנסות האחרונות לעודד שימוש בתח״צ, (הגרסה הטריה ביותר היא מיולי 13 – אז הגישו אותו חברי כנסת מטעם יהדות התורה: משה גפני, יעקב אשר ואורי מקלב). בין השאר הוא קובע כי ממשלת ישראל תאשר בתוך שנה מקבלת החוק תכנית לקידום התחבורה הציבורית אשר יגיש לה שר התחבורה. החוק אושר בטרומית ב-2009, וכמה ישיבות נערכו סביב הנושא בשנים 2009-2012, אך בכנסת הנוכחית החוק לא קודם מעבר להגשתו.

• חוק להפעלת תח״צ ביום שבת הוגש במרץ 13 (וגם במרץ 14) על ידי חברי האופוזיציה- והושלך לבוידם לאחר שוועדת השרים לחקיקה החליטה להפילו. הצביעו בעד החוק: יעל גרמן (יש עתיד), יעקב פרי (יש עתיד) ויאיר לפיד (יש עתיד) שהתחייב לקדם חוק כזה לאורך הקדנציה וכשל. הצביעו נגד:  אורי אורבך (הבית היהודי), אורי אריאל (הבית היהודי. נזכיר כי חברת הכנסת מהסיעה איילת שקד מתנגדת גם לחקיקה אך תועדה כנוסעת ברכב פרטי בשבת), גדעון סער (הליכוד), יובל שטייניץ (הליכוד) , לימור לבנת (הליכוד), גלעד ארדן (הליכוד). נמנעו (4): ציפי לבני (התנועה), סופה לנדבר (ישראל ביתנו), יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו), יאיר שמיר (ישראל ביתנו).

• חוק נוסף אליו התנגדה הממשלה עוד בטרם הוגש למליאה ביקש לשלב ראייה תחבורתית בתכנונים עתידיים. ההצעה חייבה הכנת תסקיר גישה ובטיחות בנתיבי תנועה ציבוריים לפני גיבושה הסופי של תכנית בנייה לשכונות חדשות. את ההצעה הגישו זנדברג ולוין במרץ 2014 ועקב התנגדות השרים היא לא הגיעה למליאה.

אף אחד מהחוקים לא אושר. במילים אחרות הכנסת כרשות מחוקקת הזניחה לחלוטין את נושא התחבורה הציבורית. היחידים שעסקו בכך היו חברי כנסת בודדים מהאופוזיציה (ויריב לוין מהקואליציה). ללא גיבוי של עמיתיהם או משרד התחבורה הם נאלצו שוב ושוב להשאיר את הצעות החוק שלהם בגדר ׳הצהרות חוק׳, ובמקרים רבים אף לא העלו את ההצעות לקריאה טרומית לאור חוסר ההסכמה מצד משרדי הממשלה. במילים אחרות הכנסת ה-19 הייתה כישלון בתחום החקיקה למען שיפור התחבורה ציבורית.

ראוי לציין שעצם הגשת החוקים חשובה ולעתים מאיצה בממשלה לקדם את הנושא בעצמה: הצעת החוק לפטור מתשלום לעגלת תינוק שהוגשה בתחילת הקדנציה נגנזה כי לאחר שהוגשה שר התחבורה העביר במהירות תקנה שהעניקה פטור זה.

כך גם חוק שאושר בקריאה טרומית וביקש להקים ״מרכז שירות ארצי לעניין כרטיסי רב-קו ללא תלות בחברות התחבורה״. החוק הוגש ביולי 13 על ידי חברי כנסת מהאופוזיציה בהם חנין, יצחק כהן ומיקי רוזנטל. מהקואליציה חתמה עליו רק מירי רגב. הוא אושר באוקטובר 13 בקריאה טרומית ואז הוזנח מאחר שמשרד התחבורה הבטיח לקדם את הנושא בעצמו.

עם זאת בניגוד להבטחות המשרד המרכז עדיין לא קם.

הצעת חוק ממשלתית

הממשלה הגישה חוק לקידום התחרות בענף האוטובוסים בהמשך למסקנות ועדת טרכטנברג. החוק אושר בקדנציה הקודמת בקריאה ראשונה והיה אמור לזכות באישור סופי בקדנציה הזו אולם הממשלה גררה רגליים והוא כלל לא קודם.

מדובר בחוק מסיבי שהיה אמור גם להסדיר את נושא הכרטיס החכם אולם רק בנובמבר 13 אישרה ועדת הכנסת את המשך הטיפול בו (דין רציפות) והעבירה אותו לוועדת הכלכלה. מאז ועד היום החוק לא הגיע לכנסת – בעקבות חילוקי דעות בין משרדי הממשלה. בדברי הסיכום של ועדת הכלכלה לכנסת ה-19 נכתב כי ״בדיונים הסתבר שההצעה לא נותנת מענה לבעיות רבות, בעיקר בתחום החדירה לפרטיות, ולפיכך ביקשה הממשלה להביא הצעת חוק חדשה לטיפול ברב קו.. מאז הכנסת הקודמת לא הוגשה ההצעה החדשה, והוועדה ביקשה תשובות באשר לעיכוב. התשובות שהתקבלו לא היו ברורות דיין והוועדה דרשה לוח זמנים ברור לביצוע שיפורים ברב קו, ובכלל זה לאפשר שימוש בכרטיס אחד בכל המפעילים, לשמור את הערך הצבור בכרטיס, לאפשר טעינה באינטרנט ועוד״.

דיונים בולטים בוועדת הכלכלה ונוכחות חברי הוועדה

במהלך השנתיים נערכו פחות מעשרה דיונים בוועדת הכלכלה האמונה על נושא התחבורה הציבורית.

במאי 13, בנוכחות רחבה יחסית לשאר הדיונים דנו בוועדת הכלכלה חברי הכנסת במערכת הבקרה המופרטת של משרד התחבורה שאמורה לבקר את התחבורה הציבורית.

חברי הוועדה שנכחו: מיכל רוזין, איציק שמולי, רונן הופמן, איילת שקד, אורי מקלב, דב חנין, ישראל חסון, משלה פייגלין, עמר בר-לב, ישראל אייכלר.

באוקטובר 13 דנו בוועדה בפרויקט הרכבת לאילת. נכחו: אבישי ברוורמן, מרב מיכאלי, איציק שמולי, איילת שקד, אורי מקלב, דב חנין, תמר זנדברג, איתן כבל, אראל מרגלית וישראל כץ.

בנובמבר 13 התקיים בוועדת הכלכלה דיון לגבי השאלה היכן ייוצרו האוטובוסים בהם מצטיידת אגד- בארץ או בחול. הגיעו: אבישי ברוורמן, יצחק וקנין, יעקב אשר, איילת שקד, רוברט אילטוב, אורי מקלב.

בינואר 14 בדיון על מחירים מופקעים וצרכנים שבויים בבתי החולים וברכבת נכחו: אבישי ברוורמן, יצחק וקנין, מיכל רוזין, מיכל בירן, תמר זנדברג, אורי מקלב, שמעון סולומון ועדי קול

ביולי 14, בעקבות חטיפת הנערים, נידון תדירות התחבורה הציבורית לישובים מרוחקים. נכח: דוד צור

בדצמבר 14 דנה שמעה הוועדה דיווח של שר התחבורה כץ על תכניות העבודה של המשרד וניצול תקציב שנת 2013. נכחו: אבישי ברוורמן, תמר זנדברג, דב חנין ודוד צור.

חברי ועדה שנעדרו מכלל הדיונים: קארין אלהרר, זאב אלקין, גילה גמליאל, חנא סוייד ומאיר שטרית.

את היחס לנושא אולי מסמל יום הסביבה בכנסת ב-17.6.2014. במסגרתו נערך דיון על ״הגעה ירוקה לעבודה – עידוד השימוש בתחבורה ציבורית״.

לדיון הגיעו שני ח״כים בלבד – יו״ר הוועדה- אבישי ברוורמן וח״כ תמר זנדברג.

למרות שהח״כים הצביעו ברגליים, לא מעט אנשי מקצוע כן נכחו בדיון. לאותו דיון הגיעה למשל סגנית ראש עירית ת״א ממרצ מיטל להבי שהדגישה שמה את החשיבות של ״העידוד באמצעות התלוש״ לנסיעות שלא ברכב פרטי.  אמיר זלצברג, ראש תחום תחבורה במשרד להגנת הסביבה, חשף בדיון מחקר של ה-oecd לפיו חשיפה לזיהום אוויר בישראל מובילה ליותר מ-2,500 מקרי מוות מוקדם בשנה בישראל ובערך 50% מהמקרים האלה קשורים לזיהום אוויר תחבורתי. לדבריו זה ״נתון שהוא בלתי נתפס עבור מדינה מפותחת״. אך שני ח״כים בלבד היו שם כדי לשמוע זאת.

דיונים נוספים נערכו בוועדת הכספים (למשל הדיון שנערך ביולי 14 על תחבורה ציבורית ביו״ש. לדיון הגיעו רק סטרוק, וזאב, לצד גפני, מוטי יוגב ויו״ר הוועדה ניסן סלומינסקי. וכמה דיונים בוועדה לפניות הציבור בראשות עדי קול).

סיורים בשטח של חברי ועדת הכלכלה – לא היו בקדנציה הזו.

בדיון מחוץ לכנסת שנערך בסינמטק לכבוד יום תחבורה ציבורית אישרו השתתפות חברי הכנסת שלי יחימוביץ', ניצן הורביץ, דב חנין ותמר זנדברג.

שדולות

הוקמה שדולה אחת – למען תחבורה בת קיימא –  על ידי תמר זנדברג  ויריב לוין. השדולה קיימה כחמישה מפגשים.

השר וסגנית השר

(כאמור זה לא דוח על פעילותם המקצועית, אלא על פעילותם הפרלמנטארית)

ראוי לציין את היעדרותם של חוטובלי וכץ מהדיונים בכנסת – אף שהם חברי ממשלה.

סגנית השר חוטובלי – שעוסקת בעיקר בבטיחות בדרכים – בקושי הגיעה לדיונים במליאה בכל הנושאים וכץ אף פחות ממנה. עם זאת כץ נכח בתשעה מדיוני ועדות הכנסת בשנתיים האחרונות (היחידה מביניהן הקשורה בזיקה ישירה לתחבורה ציבורית נסובה סביב פרויקט הרכבת לאילת). חוטובלי- אפילו לא אחת.

במילים אחרות ראשי משרד התחבורה לא התעניינו בנושא התחבורה הציבורית כאשר הועלה בכנסת – לא בחקיקה ואף לא בדיונים. אולי הם היו מגיעים יותר לכנסת אילו משרדם היה מקדם חקיקה לשיפור התחבורה הציבורית – אך גם זה לא קרה.

עם זאת יש לציין כי השר כץ כן הגיע לשלושה דיונים בשדולה למען תחבורה בת קיימא. אך אלו דיונים תאורטיים בהם לא מקודמים מהלכים פרקטיים.

שאילתות

סך הכול הוגשו בקדנציה האחרונה 18 שאילתות בנושא תחבורה ציבורית לשרים על ידי חברי הכנסת.

משרדי הממשלה לרוב העדיפו שלא להשיב לשאלות או לעכבן ככל הניתן.

ח״כ מרב מיכאלי שאלה את שר התחבורה במרץ 14 על הפערים בתח״צ בין ישובים יהודים לערבים. השאלה נמצאת עד היום בטיפול המשרד. כך גם שאלה שהגישה בפברואר 14 מיכל רוזין לגבי הנחות לבני-נוער בתחבורה הציבורית. לעתים האשמה נעוצה גם בח״כים עצמה – ח״כ קארין אלהרר – שגם נעדרה מדיונים סביב הנושא בוועדת הכלכלה- הגישה שאילתה בנושא נגישות לשירותי-תחבורה ציבורית לאנשים עם מוגבלויות. היא לא נכחה במליאה כשהגיע השר להשיבה (לפי אתר הכנסת) ולכן השאילתה נותרה בעינה.

כשהשאלות כן נענות- זה קורה לרוב לאחר תקופה ארוכה מאוד. שאילתה של יצחק הרצוג בנושא ׳אי-שוויון בחישוב עלויות נסיעה בתחבורה ציבורית בין מרכז לפריפריה׳ הוגשה ביוני 13 ונענתה בינואר 14. בטווחי זמן דומים נענתה שאלה של תמר זנדברג על קרן הקנסות של חברות התחבורה הציבורית. גם כאשר משיבים לשאילתות בזמן- אי אפשר, כך נראה, באמת לסמוך על התשובות. ח״כ זנדברג הגישה שאילתה לגבי שירות הרב-קו ונענתה לאחר יומיים. בתשובתה הבהיר משרד התחבורה כי יסיים את הקמת המסלקה המשותפת רב קו עד למרץ 2015.

נסיעות של חברי כנסת בתחבורה ציבורית

הפירוט מופיע במעלה הפוסט. הנה הרציונל למדגם שערכנו: הכנסת מעמידה לרשות נבחרי הציבור רכבים, וחלקם אף משתמשים בעוזריהם כנהגים. למרות זאת אנו מאמינים שישנה חשיבות כי נבחרי הציבור ייסעו בעצמם בתחבורה ציבורית בצורה סמלית, לפחות אחת לכמה חודשים. זאת במיוחד לאור העובדה שלמעלה ממיליון ישראלים, לפי ההערכות, נוסעים בה מדי יום. דב חנין (ששוחח איתנו בעודו נוסע בקו 26) אמר לנו בין השאר: ״אני חושב שכדאי לנבחרי הציבור לנסוע בתח״צ – זו הזדמנות לפגוש את הציבור. כשאנתק איתך בטוח אדבר עם כמה אנשים שעומדים מולי. לא מעט מהם מבקרים אותי  – אך זה גם סוג של דיאלוג וזה חשוב״. חנין הוסיף ״מעבר לזה כך אתה חי ככה את החיים של אזרחי המדינה. לדעתי זה כמעט הכרחי, ואני מאמין בתח״צ ג�� כתפיסת עולם, ולכן אני צריך לנסוע ככל הניתן בתח״צ״.

מחקרים שיזמו חברי הכנסת

חברי הכנסת יכולים לבקש ממרכז המחקר של הכנסת (הממ״מ) לערוך מחקרים סביב סוגיות אותן הם שואפים לקדם. כמו בהגשת הצעות חוק לממשלה – גם כאן יש מכסה, והח״כים בוררים את החומרים בהם הם רוצים לעסוק, ומכאן אפשר לראות מי הנושא קרוב לליבו.

כמה חברי כנסת ביקשו מחקרים בנושא תח״צ בכנסת ה-19. להלן הפירוט:

לבקשת ח״כ תמר זנדברג נבדקו במאי 2013 השקעות בתחבורה ציבורית בישראל ובעולם שם צוין בין השאר כי חרף ההשקעות  ההשקעה בישראל עדיין נמוכה ב-86% מהממוצע העולמי: 1,400 אירו לתושב לשנה לעומת 10,000 אירו לתושב לשנה. לבקשתה גם נבדק יישום החוק שנועד לשפר את שירותי המידע בתחבורה הציבורית כך שתתאפשר לציבור הנוסעים להתמצא בקלות ובנוחות בקווים העומדים לרשותם ולקבל עליהם מידע.

לבקשת חבר הכנסת שמעון סולומון נבדקו מחירי נסיעה בודדת בשירותי האוטובוסים בישראל ובעולם. נמצא כי המחיר נמוך ביחס לעולם אולם באופן הולם גם איכות שירותי התחבורה נמוכה מאוד. המרכז גם בדק את שירותי התחבורה הציבורית החלקיים עבור האוכלוסייה הערבית – לבקשתם של ראשי השדולה לתחבורה בת-קיימא – חברי הכנסת תמר זנדברג ויריב לוין. הדוח מצא בין השאר כי נדרשת השקעה של 900 מיליון שקל לסגירת פערי תחבורה ציבורית ביישובים ערביים.

לבקשת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור בראשות חה"כ עדי קול נבחנו הפערים במחירי הנסיעות בין "קווי מהדרין" לקווי תחבורה רגילים. לבקשת הוועדה למעמד האישה בראשות עליזה לביא הוכן מסמך על ״קווי אוטובוס בין-עירוניים המיועדים לאוכלוסייה החרדית״. לכבוד זבולון כלפא הוכן מחקר על ״שירותי תחבורה ציבורית ביישובים כפריים ובחינת מצב השירות בחמש מועצות אזוריות״ לאור חוסר הזמינות והתדירות הנמוכה המאפיינת אותם. (המסמך הראשוני בנושא).

הלוחמים הפרלמנטאריים למען התחבורה הציבורית

הנתונים ושיחות רקע מלמדים כי חברת הכנסת המצטיינת בעיסוק בסוגיה היא תמר זנדברג ממרצ – שפעלה בכל המישורים העומדים לרשותה כדי לאפשר תחבורה ציבורית טובה יותר. חברי כנסת בולטים נוספים הינם: דב חנין ואורי מקלב. אחריהם: ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, אילן גילאון, יעקב אשר, משה גפני ויריב לוין. ח״כים פעילים נוספים: שלי יחימוביץ, אורלי לוי-אבקסיס וזהבה גלאון.

לפי המדד לקידום מעמד הנוסע בתח״צ של ׳כנסת פתוחה׳ הסיעות שהיו הכי מעורבות בקדנציה האחרונה בנושא הן סיעות האופוזיציה ובסדר הזה: מרצ, יהדות התורה, העבודה וחד״ש.

נקודות לסיכום וכמה הערות:

• יריב לוין היה איש המפתח לקידום הנושא בכנסת ה-18. אלא שבכנסת ה-19 לוין קודם לתפקיד יו״ר הקואליציה- מה שהקשה עליו להקציב לנושא זמן. אף שהיה היה חתום על חוקים בתחום ומעורב בשדולה למען תח״צ – נראה שמעורבות גוברת שלו, בייחוד כחבר קואליציה בכיר יכולה הייתה לשפר את ההישגים האפסיים שבקדנציה הנוכחית.

• סיבה נוספת שלא קרה שום דבר משמעותי מבחינת תח״צ בקדנציה האחרונה היא שוועדת הכלכלה המתינה לאורך השנתיים לממשלה שתקדם חוק מטעמה לשפר את התח״צ והכרטיס החכם. הדיון נתקע בעקבות חילוקי דעות בין משרדי הממשלה בגלל סוגיות כמו פרטיות. נראה שהנושא לא היה בראש סדר העדיפויות של משרד התחבורה ולכן עוכב לכל אורך הקדנציה.

• למרות האמור לעיל לרשות חברי כנסת שהנושא באמת קרוב לליבם עומד גם ארגז כלים חיצוני. דב חנין פעל בעיקר למען תח״צ בפריפריה וביישובים הערביים בקדנציה אחרונה. לדבריו ״יש לנו הישגים לא מבוטלים. בשנתיים האחרונות התחילו שירותי תח״צ ביישובים שלא היה להם בכלל כמו ברהט וכפר קאסם ואום אל פאחם״. חנין הוסיף כי ״זו עבודה שוטפת מול הממשלה והרשויות המקומיות, ובאמצעות שימוש בעמותות אזרחיות כמו סיכוי ערכנו דיאלוג עם משרד התחבורה והרשויות, וקידמנו שיח באמצעות כתבות, פגישות וכנסים. הדרגים המקצועיים הקשיבו ומצאתי נכונות פרקטית לקדם דברים – במשרד התחבורה וברשויות״.

• בשיחה עם תמר זנדברג היא מסרה כי ״הכלים הפרלמנטאריים לא מספקים כי אתה לא באמת מזיז תקציבים״. עם זאת היא הדגישה כי ״נושא התחבורה הציבורית כן התקדם בשנתיים האחרונות לאחר שלא הייתה כמעט פעילות לפני כן. גם קמו בשנים האלו ארגונים אזרחיים, והצלחנו להעלות מודעות, ולשאול שאלות שוב ושוב את הממשלה. ברור שזה לא אותו הכוח שיש לשר, אבל יש הישגים. זה מאבק ארוך וצריך לדפוק בפטיש על הסלע שוב ושוב״. לדבריה ״רפורמת התעריפים, הכרטוס והמטרופולוניות לא קרו, אבל יכולנו לעלות על הכשלים -מסמכי המחקר (הממ״מ) של הכנסת גילו למשל את הפער בהשקעה בתח״צ בין ישראל לעולם – ומאז משתמשים בנתונים האלו וזה חשוב. בלי הדברים האלו ההצלחות לא מגיעות״.