יסלחו לי חבריי למאבקים אבל יש אמת בטענות בנימין נתניהו ומקורביו. התקשורת אכן נטפלת אליו ואל רעייתו.
למעשה, כשיוצאים מתוך סיר הלחץ, כשנרגעים מתחושת המשבר התמידי, מגלים שהשתגענו. לא מעט עיתונאים וצייצנים בתקשורת וברשתות החברתיות מתנפלים על כל רמז לניתוק של רה"מ, למעורבות של שרה, לרכישות הזויות.
ראו למשל את איל הניגוח בנתניהוייז בסוגיית רכישתו של מטוס ממלכתי. חיסכון בכספי ציבור הוא עניין מקודש בעיניי, אך יש מקרים שבהם הכבוד הלאומי והביטחון חשובים יותר. כך בסאגת רכישת המטוס, שנמרחת כבר שנים מתוך חשש מפני ביקורת ציבורית מצד פופוליסטים שלא מפספסים הזדמנות לפוסט בנושא כמו יאיר לפיד.
האם באמת הייתם רוצים שראש הממשלה שלנו, היום ובעתיד, ימשיך לתפוס כאחרון הנוודים, טרמפים אוויריים עם חברות מסחריות או בעלי הון? אני לא. גיליתי לאחרונה שגם בטיסתו הטרייה לארה"ב הוצבה מיטה זוגית במטוס. לא ראיתי סיבה לפרסם זאת כאייטם. זה אינטרס שלי שראש ממשלתי יגיע רענן לאו"ם.
רבים טענו שלראיין את שרה עם מות הנשיא זה אתנן תקשורתי. אלא שתחקירנים התרוצצו באותם ימים בניסיון לאתר אפילו חנוונים שצברו "שעות פרס". אז כשאשתו של מקבל ההחלטות מספר אחת, שנפגש עם פרס באופן שגרתי, מציעה לקיים ראיון, לא לגיטימי שעורך יקבל את ההצעה בשמחה?
האם הגיוני שיאיר נתניהו ישב קרוב יותר מהרמטכ"ל לארונו של פרס? המשפחה הראשונה אינה מלכותית, אבל ראש הממשלה הוא נציג העם. אין שום היגיון להפריד אותו ממשפחתו. אתם יכולים לדמיין את מליה אובמה יושבת בשורה אחרת מאביה בטקס ממלכתי? אין לי אפילו בעיה עם כך שנתניהו יקבל רעיונות לחוקים ממשפחתו הקרובה – אוויליים ככל שיהיו.
כאזרח ישראלי, הייתי אף גאה כשנתניהו "נדחף" לשורה הראשונה בעצרת ההזדהות בפריז ופרגנתי לו כשמגיע, למשל כשקידם מהלכים למען הציבור כמו החקיקה להגדלת המיסוי על תגליות הגז ולצמצום הריכוזיות. כן, זה בזכותו.
מתי הביקורת מוצדקת?
בתחקיר החשוב של אילנה דיין, למשל, שודרו עובדות מבהילות: שראש הממשלה לא מינה מועמד לראשות המוסד כי זה לא חתם, לכאורה, על "שטר נאמנות", או שאשת רה"מ מפטרת לכאורה אנשי מקצוע כאילו הייתה מנכ"לית המשרד.
אלא שבד בבד, הוענק ב"עובדה" אותו משקל לפתקים "אפלים" לכאורה שהוכיחו כי נתניהו שואל את אשתו כיצד להגיב בתקשורת או שהוא מתייעץ איתה בקביעות. ודאי שאשתו משפיעה עליו. שהמחזיק בתפקיד לא ייהנה משותף שנמצא שם בשבילו באמת 24/7?
אז כשצפיתי בתחקיר "עובדה", ניסיתי להכניס את עצמי לנעליו של תומך נתניהו "קשה" ולהבין את התמונה שמצטיירת לנגד עיניו: כאשר עובדות מצמררות מוצגות לצד רכילות לא רלוונטית, הסוגיות מתערבבות.
כלומר, לרבים, הכל ייתפס כרכילות. וזה כל כך, כל כך חבל.
כי לא חסרות עובדות חותכות לכך שנתניהו פועל, דרמטית, בניגוד לטובת הציבור: הוא מחבל בכלכלה עקב אינטרסים אישיים ומבזבז כספי ציבור (סאגת התאגיד למשל); הוא מפקיר משרדי ממשלה שלמים משיקולים של תאוות כוח ונקמנות (אתם חייבים לשמוע סיפורים מעובדי ציבור שכבר לא יודעים מי השר שלהם ואיך להגיע אליו).
נתניהו אף עתר נגד עובדי משרדו כדי שלא ייחשפו חשבוניות שאמורות להיות פומביות לפי חוק (שהוא עצמו חוקק). הוא נאבק נגד חוקי שקיפות שהיו משיבים את אמון הציבור בממשל ומתאימים אותו למאה ה־21. הוא בוחר שוב ושוב ושוב שלא להתנער מעבריינים המשמשים כנציגי העם, או מטייקונים שבגדו בציבור.
נתניהו מוקף במקורבים כמו עו"ד דוד שמרון וניר חפץ שמשרתים במקביל שורה של חברות פרטיות שאין לנו מושג מי הן. כך גם לגבי ילדיו – שמקבלים מתנות אדירות מאנשי עסקים עם אינטרסים כלכליים – כאן השקיפות והפרסום הם אינטרסים ציבוריים מובהקים.
ואם זה לא מספיק, רה"מ מפרסם פוסטים גזעניים, משסה בין חלקי העם, משתלח בעיתונאים/יועצים משפטיים/שומרי סף. ועוד לא התייחסתי לדוחות מבקר המדינה, או לעובדה שבכהונתו לא הוקמה ולו ועדת חקירה אחת – ולא כי לא היו מחדלים, אלא כי נתניהו יצר משוואה אפילה לפיה ביקורת היא בגידה.
אז לא חסרים נושאי ביקורת. אבל התקשורת המסורתית חייבת להתאפס כדי שיקשיבו לה. הדרך? דוגמה אישית (שקיפות באינטרסים שלה, תוכן שיווקי וכיו"ב), לצד התמקדות בדין וחשבון ענייני.
בזבוז כספי ציבור ודריסת האיזונים והבלמים חייבים לככב בראשי הליינאפים ובכותרות הראשיות בקביעות, כל יום, גם כשזה לא סקסי, וגם כשאי אפשר לשרבב פנימה את המלון 'שרתון פלאזה'. עד שזה יקרה, אני מבקש מכם להפנות את חבריכם לעיתונאים העצמאיים החביבים עליכם שאם תבדקו – משתדלים ליידע אתכם במה שבאמת חשוב.
מסכים איתך
צודק מליון אחוז. גברת נתניהו לא נבחרה ולא מענין אף אחד מה היא עושה .ואפילו שהיא צועקת על העובדים יש להפנות את התלונה לראש הממשלה שיטפל או יקח אחריות. מי שמטיל על משפחתו של נתניהו אחריות למעשה עוזר לו לחמוק.ובמקביל מייצר לנתניהו בסיס אהדה אצל הנכפים הנרדפים.
הקישור לא עבד עבורי.
תודה,
רימון