רוצים ממשלת אחדות? אז עד הסוף

איך השלטון בשווייץ עובד?

השוויצרים הבינו שהדרך היחידה למנוע התפרקות היא לחלוק את השלטון בין כולם.
אסביר בהמשך איך בדיוק אבל דעו שזה עובד נהדר: השווייצרים בקושי יודעים איך קוראים לשרים שלהם, כי הכול פשוט מתקתק.
אני כבר שומע את צקצוקי הלשון: שוויץ חפה מבעיות פנימיות וחיצוניות. הם נולדו בגלויה פסטורלית של הרים מושלגים. אז זהו, שממש לא. מאחורי הגלויה מסתתרים שסעים עמוקים, מלחמת אזרחים (!) וסכסוכי דת מרים. השיטה שם צמחה *כפתרון* למחלוקות שקרעו אותם.
חזרה לישראל: שני המחנות יצאו מהבחירות בתחושה שדפקו אותם. המפתח לא בכיסו של איש וזה כאילו שהיקום מנסה לאותת לנו משהו.
אז ניסיתי להקשיב והבנתי שאולי אין בתוצאות באג. שזה בעצם המסר שלהן. אתם עומדים לחשוב שיצאתי מדעתי. ובכל זאת, תנו לרעיון הזה רגע:
ממשלת אחדות אבל עם כולם.
כן, כ-ו-ל-ם. כמו בשוויץ.
קואליציית 120: הליכוד, ישר! ביחד, הדמוקרטים, ישראל ביתנו, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס, יהדות התורה, רע"ם, וכן – גם המשותפת. כל מגזר יקבל נתח בעוגה הלאומית בהלימה לכוח שהעניקו לו הבוחרים. כל סיעה שזכתה באמון הבוחרים ונכנסה כחוק – שותפה.

אני שומע את הצרחות. גם לי יש רשימה מפוארת של ח"כים שהייתי מעדיף לראות על מאדים מאשר בשלטון. אבל זה היופי: עם 120 ח"כים בקואליציה, הכוח של מי שאתם מתעבים מצטמצם דרמטית, כי לאיש אין יד על השלטר. אף סיעה לא יכולה לאיים להפיל את הממשלה. אפילו לא שלוש סיעות.

הסחטנות כמעט תיעלם, ולאיש אין כוח מוחלט – אבל לכולם יש יד על ההגה.

במקום רוב שנולד מאיומים, נידרש לבנות כל פעם רוב ליוזמה מוצעת באמצעות הידברות. כדי לקדם חוק יש להתכבד ולגייס עבורו רוב אמיתי בכנסת, כל פעם מחדש.

במקום להכניע, ניאלץ להטות אוזן, לשכנע ולהתפשר. גם עם אלה שאנחנו משוכנעים שאין לנו שום דבר במשותף איתם – ניאלץ, רחמנא ליצלן, לעבוד ביחד. תפקידים יחולקו בהתאם לגודל הסיעה. ח"כים ערבים כלל לא מבטאים עניין בתפקידים ביטחוניים.

דמיינו את התמונה של כולם יחד – איזה מסר זה יעביר לציבור? לעולם?
כי אם כבר אחדות, למה רק חצי אחדות?
*
בשווייץ כולם חלק מהשלטון, והייתם חושבים שזו תהיה ממשלת שיתוק.
בפועל? ממשלת פיהוק. הכל עובד כי הנציגים מתפשרים ו*כל אזרח* יודע שהאינטרסים שלו נשמרים.

ברור שיש בהצעה חורים. למשל כיצד תיקבע זהות ראש הממשלה? בשווייץ שבעה שרים מארבע המפלגות הגדולות מנהלים את המדינה במשותף. יש רוטציה שנתית לנשיא תורן שאינו יכול להכתיב את רצונו לאחרים, וההחלטות מתקבלות בהסכמה ככל האפשר – ובהצבעה כשצריך.

חור נוסף: מי יפקח על ממשלה נטולת אופוזיציה? בשווייץ אלו האזרחים עצמם – דרך משאלי-עם וביזור נרחב של סמכויות אל המחוזות והרשויות המקומיות.

ישראל שונה. נידרש לכללי משחק חדשים, אבל אומת הסטארט-אפ בהחלט מסוגלת להגותם.

כי בסוף המצב הנוכחי הוא-הוא ההזייה: למחרת כל בחירות כמעט חצי מהעם מנושל לחלוטין מקבלת ההחלטות, אך נדרש לשאת בתוצאות שלהן. דמוקרטיה היא שלטון העם, לא חצי מהעם.
עדיין מפקפקים? הביטו בשלטון המקומי בישראל. עשרות ראשי רשויות מקומיות – גם מהליכוד – קראו *כעת* לשיתוף פעולה יהודי-ערבי. הם כתבו כי הניסיון המעשי שלהם "מוכיח כי ניתן למצוא מכנה משותף ולפעול יחד למען הציבור".

ובקואליציית 120 יש גם בונוס ענק: כבלי המשמעת הקואליציונית העיוורת – זו שהפכה את נבחרי הציבור לחותמת גומי – יוסרו.
אני מסקר את הכנסת כ-17 שנה וראיתי שוב ושוב איך המשמעת הזו שנועדה לשמר ממשלה בכל מחיר משבשת הכל. המשמעת מחייבת ח"כים להצביע נגד המצפון שלהם, נגד הבוחרים שלהם ואפילו נגד עצמם.

ספרתי בעבר מעל 100 מקרים שבהם ח"כים התבקשו להצביע נגד חוק שהם עצמם הגישו – למען הישרדות הממשלה. קראו את המשפט הזה שוב בבקשה.

המצב המטורלל הזה יסתיים. הכנסת תחזור להיות בית העם. רשות עצמאית.
ברור לי שהאיבה בין המחנות עמוקה והקיטוב חריף, אבל אשמח שתדעו: יש דרכים אחרות. יש שיטות אחרות. אנחנו ממש לא חייבים להמשיך להיתקע בתוך החרא הקיים רק כי זה החרא שאנו מכירים.

אז אחרי שנים שבהן ניסינו להוציא זה את זה מהמשוואה, אולי הגיעה העת לדמיין מה יקרה אם נכניס את כולם. הייתם נותנים לזה צ'אנס?

• הטור המלא גם בזמן ישראל