18 בינואר 2011. ממתין לנאום חשוב של ראש הממשלה, אני מתרווח באולם מלון קראון פלזה בירושלים.
בתפריט? בנימין נתניהו צפוי להכריז לראשונה האם ייאמץ את מסקנות ועדת ששינסקי. האם ייתן רוח גבית לשר האוצר שלו יובל שטייניץ שקידם את המסקנות בכל הכוח? זה לא טריוויאלי – שטייניץ ביקש להטיל מיסים גבוהים יותר על חברו של נתניהו- יצחק תשובה. אמנם מהלך צודק (ישראל גבתה מסים מהנמוכים בעולם), אך איש לא ידע מה יעשה נתניהו.
היה לחץ אדיר לראות לאן נושבות הרוחות. הדד-ליין התקרב. ההתרגשות באותו ערב בקראון פלזה (אגב אותו מלון שהאחים עופר מימנו לנתניהו ב-99' כשנאלץ לפנות את המעון) הייתה באוויר. בכסא לצדי ישב אחד מיועצי נתניהו שהערכתי. הוא רמז לי שיהיה בסדר. שביבי יעשה את הדבר הנכון. ואכן, אחרי נאום מפותל הוא הכריז "החלטתי לאמץ במלואן את מסקנות ועדת ששינסקי!"
שמפניות (מטאפוריות) נפתחו. אנשי המקצוע צהלו. היועץ חייך לי את חיוך "אני-אמנם-עובד-עם-פוליטיקאים-אך-כאלו-שעושים-את-הדבר-הנכון". אלא שבשולי נאומו, ממש בקצה, בחצי שורה, נתניהו הוסיף שחברות הגז לא צריכות לשאת בעול הוצאות הביטחון, ואת זה, ורק את זה, המדינה תממן.
חשבתי שלמרות כל הביקורות, הנה נתניהו התגלה כלוחם למען הציבור. מה זה הגנה על האסדות? כמה מיליונים שבטלים בששים מול מאות המיליארדים שייכנסו מהגז! היועצים של נתניהו, אנשי האוצר, העיתונאים- כולנו התמוגגנו ממהלך היסטורי.
בשנים שלאחר מכן קודם מתווה הגז המטורלל, אושר תעריף זוועתי שמייקר לנו את היומיום בכל כך הרבה רמות, קודמה פסקת "יציבות" שמנטרלת את הכנסת, פרשות שוחד, ניגודי עניינים ומה לא. ועדיין, חשבתי שנתניהו, לפחות בזמנו, הראה שיש לו צד טהור.
בראיון ב"עובדה" של השר הפורש אבי גבאי, גיליתי כמה טעיתי.
"אין מאות מיליארדים, אין", סיפר גבאי לאילנה דיין, "ב-2015 כל התמלוגים שמדינת ישראל קיבלה על גז, 700 מיליון שקל".
הוצאות הביטחון סביב האסדות שאנו מממנים מתקציב המדינה? בדקתי – זה עלה לנו בינתיים, 3 מיליארד שקל.
הרוב עבור ספינות שמגנות על האסדות. אגב ממי נרכשו? מטיסנקורפ
השאר תגובה