בשנה האחרונה לקחתי צעד אחד לאחור מהכנסת, וסקרתי גם את הנעשה בשלטון המקומי. הזדעזעתי. בניגוד למשכן שבו האינטרסים מסתתרים מתחת לפני השטח, בחלק מהרשויות המקומיות – השחיתות גלויה, מכוערת ובוטה.
סולקתי מישיבות מועצה שהלכתי לתעד מטעם התוכנית "שטח הפקר", הלכתי לאיבוד בחיפוש אחר פרוטוקולים שחושפים לאן הלכו כספי התושבים, וראיתי חברי מועצה וראשי ערים מתקוטטים בצורות שבהן הח"כים אורן חזן ומיקי זוהר יכולים רק להתקנא.
- כתבות נוספות על הרשויות המקומיות 👈 בתחתית הפוסט
לפי נתוני "עמותת שקיפות בינל' ישראל", אמנם חל שיפור מהשנה שעברה, אך רשויות רבות לא מפרסמות את תקציביהן, ולא את רשימות הזוכים במכרזים, שיאני השכר; ובקצרה – לא פועלים בשקיפות המצופה ב-2018.
והמחיר ידוע: ראשי ערים נעצרים חדשות לבקרים, וכספי הציבור – הפכו להפקר. בקואליציית השקיפות, אנו פועלים מול הרשויות ומשרד הפנים להידוק הפיקוח, אולם זה עדיין זוחל. לאחרונה הוכיתי בהלם נוסף מהנתונים המקומיים, אך הפעם כאלו שרחוקים יותר מתחום סיקורי: הייצוג הנשי במועצות. גיליתי, שרק 13% מחברי המועצה – הם נשים.
בראשי הפציע רעיון חתרני: האם יש קשר בין ההסתאבות ברשויות לבין כמות הנשים העלובה בשלטון המקומי?
שימו לב: לפי נתוני עמותת כ"ן (כוח נשים לקידום מנהיגות נשים), ב-98 יישובים בארץ אין כלל חברות מועצה. בכמעט חצי מהמדינה אין נשים בישיבות שבהן נקבע היום-יום שלנו! בדקתי למשל את כפר סבא, שבה ראש העיר הסתבך בפלילים, וספרתי שרק שליש מהחברים – הן חברות מועצה. במועצת ג'דיידה, שסובלת מהתנהלות תקציבית כושלת, אין בכלל נשים. והרשימה ממשיכה ומבישה.
הממשלה פועלת – או יותר נכון מתבטלת – סביב שתי הסוגיות ללא משוא פנים: היא לא עושה כלום גם בנושא השחיתות המקומית, וגם בסוגיית היעדר הייצוג הנשי. אלא שהפתרון כאן קל מהצפוי. הגברת מספר הנשים סביב שולחן המועצה, יוביל גם לצדק חברתי, גם להתנהלות כלכלית חכמה יותר, וגם לפחות שערוריות.
לא מדובר בתחושת בטן. ממחקרים רבים עולה כי דירקטוריות משפרות ביצועים של חברות, ובכנסת – ח"כים נוטים להסתבך בשחיתות הרבה יותר מח"כיות. לכן, שילוב נשים במועצות המקומיות יהיה/יעשה טוב לתושבי המדינה בכל הרמות והשדרות. זאת ועוד, בחירת נשים למועצות יכולה להזניק אותן בהמשך לעמדות ניהוליות, ובכך למגר את הפליית השכר המביכה ברחבי המשק – שלפיה נשים משתכרות רק 68% משכר הגברים.
בהקשר זה נציין, כי בשעה שמספר המנכ"לים במשק עומד על 39,784, יש רק 7,279 מנכ"ליות. כך, בהמשך הדרך והניסיון שצברו, הן יוכלו גם לרוץ לכנסת – שם מספר הנבחרות מזדחל מעלה באיטיות, ועומד, עדיין, על פחות משליש מהח"כים.
נכון, התפקיד בהתנדבות (בקרוב כנראה יחולק לחברי מועצה מענק סמלי חודשי), אולם הניסיון שתצברו יכול לשמש כקרש קפיצה. והכי חשוב? סוף-סוף תוכלו להביא לשולחן קבלת ההחלטות, שיח נקי ושקוף.
לפי עמותת כ"ן, החסם המרכזי לפני ריצה לתפקיד ציבורי הוא עלות הקמפיין (לפחות 100 אלף שקל). אז הנה עוד רעיון: הכנסת העבירה לאחרונה חוק מסואב בעלות של עשרות-מיליוני שקלים, שלפיו ח"כים מכהנים יקבלו תקציב בזבוזים לפריימריס מקופת המדינה. הכסף הזה צריך ללכת כולו לעידוד נשים להתמודד ברחבי הארץ בפריימריס מקומיים. מנגד, המדינה חייבת להקשות על רשימות נטולות נשים במקומות ריאליים.
אבל בגלל שזה לא יקרה בקדנציה הנוכחית, כי יו"ר הקואליציה הוא דוד אמסלם, הפתרונות צומחים מהשטח. פנו, למשל, לכ"ן או לאקטיביסטית לינור דויטש בפייסבוק – ובקשו מהן סיוע והכוונה. הצטרפו לקורסים מסובסדים לקידום מנהיגות נשים לקראת הבחירות הקרובות לרשויות, שיתקיימו בנובמבר הקרוב.
אל תעשו לייק. רוצו בבחירות.
עדכון ינואר 2019
כתבות נוספות
- המיזם שלנו לחשיפת יומנים של ראשי ערים
- טור דעה במעריב: חלק מהרשויות המקומיות בישראל מתנהלות בצורה שמזכירה עיירות במערב הפרוע, ולא מדובר בגזירת גורל, אלא בתוצר של מנגנון לקוי.
- טור בנושא קריסת המקומונים
- כתבות וידאו על הרשויות המקומיות
- אז מה עוד עושים סביב הסוגיה? יחד עם עו"ד רחלי אדרי הובלתי את הקמתה של קואליציה של כל ארגוני השקיפות בדיוק למטרה זו. ישבנו והחלטנו לפעול יחד מול משרד הפנים – המפקח על הרשויות- בדרישה לקדם שקיפות ברשויות המקומיות. אנחנו תכלסיים. גיבשנו הצעות מעשיות שיעזרו לממשלה לעזור לראשי הרשויות לפעול למען הציבור. נעדכן.
עשיתי לייק בכל מקרה 🙂