כאזרחי ישראל המודאגים מקשרי הון-שלטון קיבלנו לאחרונה מתנה נדירה: פרשת נוני-ביבי. הפרשה, מהחמורות בתולדות המדינה, חשפה את בכירי השלטון והתקשורת כסוחרים תאבי בצע. המוצר? אנחנו.
ועדיין עברנו הלאה. אסור – פשוט אסור. למה? כי שחיתות כה מובחנת וברורה יכולה לשמש כאבן בוחן מושלמת שתעזור לברר אחת ולתמיד מי מבין הפוליטיקאים משרת אותנו – ומי את עצמו.
איך? פשוט מאוד. כל שר שמתח ביקורת על הדילים האפלים שנחשפו, כל ח"כ שמבקש להעמיק בתחקיר – הינו בצד של הציבור. מי ששותק? מי שממתין? בצד של עצמו.
הפרשה הזו הרי משרטטת מחדש את הגבולות: אין יותר שמאל-ימין, כן יש בגדה אחת חברי כנסת שעורכים דילים דומים עם התקשורת ומפחדים מהמו"לים. בגדה השנייה והצרה התמקמו נבחרי הציבור שהגיעו לפוליטיקה למעננו. ואנו רואים בחודשים האחרונים רק קומץ מתייחס לסוגיה. מעטים, אלוהים, כה מעטים.
אין תירוץ לאיש מהשותקים. הרי בפני האופוזיציה צצה הזדמנות חסרת תקדים לתקוף את ראש הממשלה. לקואליציה אפשרות פז לחשוף את ה'תשקורת'.
אלא שהרוב המוחלט עדיין מצטופף במנזר השתקנים. מפלגות שלמות שעטופות בדגל הפוליטיקה החדשה וצעירים שרצו "בשביל לשנות" מסתפקים באמירות חיוורות.
הרי אלו שבפוליטיקה למעננו יכלו להסתער בכל הכוח ולנצל את ההזדמנות לשידוד מערכות, להפגיז בשלל הכלים הפלרמנטאריים העומדים לרשותם ללא הרף, לצעוק שוב ושוב ושוב שמתווכי המציאות שלנו שקרנים. לנצל את המשבר לכריתת חוזה חדש עם הציבור והתקשורת. הרי הציבור- מרחבי המפה הפוליטית – בשל לזה כעת יותר מאי פעם. ובקרוב ההזדמנות תחלוף.
אז אני מבקש מכם – פנו לח"כים במפלגה לה הצבעתם ובררו מה עמדתם. ספרו לנו או פרסמו בעצמכם מי שותק, ומי מתייחס לפרשה המבעיתה הזו. זו ההזדמנות לפילוח שמתעלה על שקרי שמאל-ימין ויגלה לנו: מי בפוליטיקה למען עצמו – ומי בה למען כולנו
צודק לגמרי. ומה עם הסכם TISA שהולך לחסל את המדינות לטובת התאגידים הבינ"ל? האם שמענו מילת ביקורת מהממשלה העאלק-לאומית המושלת בנו? חפשו בדה-מארקר את הכתבה של דפנה מאור בנושא. מפחיד ממש.
הכנו כתבה עצומה בנושא
https://shkifut.info/2016/11/tisa/