המדינה מפולגת ומשוסעת מאי פעם. המשפט הזה נשמע ללא הרף.
במשפט יש בעיה אחת: הוא לא נכון.
הקביעה הזו מתעלמת מקבוצה ענקית באוכלוסייה – הליברלים. אנחנו, מקדשי החירות, מפוזרים בשמאל, במרכז ובימין. רובנו חילונים, אך לא מעט מאיתנו דתיים ומסורתיים, וכשמחברים את המספרים, התמונה ברורה: אנחנו הרוב בישראל, וזו העת שלנו – המחנה הליברלי – להתאחד תחת דגל החופש ולהשמיע את קולנו.
*
במשך שנים תעמולה שקרית והסתה הפרידו בינינו. פוליטיקה מקטבת ושימוש בטקטיקת "הפרד ומשול" סחפו אותנו למחנאות, שהידרדרה למציאות מאתגרת: על כולנו שולט מיעוט שמרני.
יש בינינו – הליברלים – חילוקי דעות. נקודת המחלוקת העיקרית נוגעת, כנראה, בשאלת הסכסוך עם הפלסטינים. זה גם האמצעי העיקרי המשמש לפלג אותנו, אבל בחודשים האחרונים ראינו שאת כולנו מאחדת תפיסת עולם פשוטה אחת: חיה ותן לחיות. או במילה אחת: חופש.
מגבלות – גם על הח״כים שבחרנו
מפריע לנו אי-השוויון בנטל, ואנחנו כמהים לחוזה חדש בין משלמי המסים לאלו המשתמשים בהם. מגיע תגמול ראוי לעבודה, אך אנחנו מבינים שלכל מגזר יש צרכים, ורוצים למצוא את שביל הזהב לשילוב אמיתי של כולם בחברה. חשובים לנו הוגנות ושוויון ההזדמנויות. אנחנו אולי חלוקים על הדרך לייצרם, אבל מאמינים שאפשר להגיע להסכמות.
אם תמכנו בליכוד – פיטורי גלנט, וקידום מהלכים שערורייתיים כחוקי המתנות ותקצוב בלתי מוגבל למעונות ראש הממשלה – הבהירו שנחצו גבולות שלא אמורים להיחצות. יש לנו ביקורת על מערכת המשפט, אך אנו לא רוצים להעניק לפוליטיקאים כוח בלתי מוגבל. למעשה, אנחנו רוצים שיהיו מגבלות – גם על חברי הכנסת שבחרנו.
אנחנו מבינים שזה טירוף להסיר את הבלם היחיד על הממשלה – בג"ץ – מבלי להחליפו באחר.
לבלוע צפרדעים, לשים בצד מחלוקות, ולהתכנס לגוש אחד
נכון, כשבוחנים את מפלגות האופוזיציה עם זכוכית מגדלת – אפשר להבחין בהבדלים מהותיים. אבל כשעושים זום-אאוט, השוני ביניהן בשנת 2023 הופך לזניח. למעשה, בראי החוקים האנטי־ליברליים, יש עתיד ומרצ הן אותה מפלגה, וגם חלק מחברי הכנסת בקואליציה כבר הוכיחו שהם עצמם חלק מהמחנה הליברלי כשהתבטאו נגד הרפורמה, במחיר פגיעה אנושה בקריירה שלהם.
לכן הגיעה העת למפץ הגדול בפוליטיקה הישראלית. איחוד כל הכוחות הליברליים בכנסת ומחוצה לה כדי לייצר אלטרנטיבה חדשה. זה הזמן ללחוץ על המנהיגים *לשים בצד מחלוקות, ולהתכנס לגוש אחד*. כך נייצר מרכז כובד חדש של הרוב הליברלי. באמצעות פריימריז פתוחים, כולם יהיו מוזמנים בו לשבת סביב שולחן – שבו לאיש לא יהיה כוח סחיטה.
זהבה גלאון: ״לרוץ יחד״
במבט ראשון זה נדמה כבלתי אפשרי, אבל זה בדיוק מה שחשבנו לפני כמה חודשים על הרעיון שמאות אלפי אנשים ייצאו לרחוב, שבוע אחר שבוע, להילחם על הזכות לחיות בדמוקרטיה ליברלית. אנשים חזרו לחלום, והמגמה בסקרים מצביעה על ציבור גדול ומאוחד שמחפש את דרכו להתלכד ולהשפיע. ח״כים כמו גלעד קריב כבר מדברים על כך בפומבי. זהבה גלאון אמרה לי שהיא מאמינה כי גוש השמאל עבודה ומרצ צריכים יהיו לעשות פריימריז לראשות גוש השמאל ולרוץ ביחד לבחירות.
במקום להקשיב לנרטיבים מפלגים – להאזין ל"מפלגת המחשבות"
זה לא יהיה קל, וידרוש בליעת לא מעט צפרדעים אך זה ישתלם.
דמיינו מדינה שיש בה חופש אמיתי וקשישים שיכולים להזדקן בכבוד. תחבורה ציבורית בשבת בין יישובים חילוניים, ואוטונומיה אמיתית לציבורים לחיות לפי תפיסת עולמם. דמיינו מדינה שבה כל אחד יכול להתחתן עם מי שבא לו. דמיינו אותנו חוזרים לכבד ולאהוב את הדת. דמיינו את ערביי ישראל חיים בביטחון וברווחה כלכלית – ולא כתלות בהרכב הקואליציה.
דמיינו ערבות הדדית אמיתית, וממשל שמשרת את הציבור במקום את עצמו.
ברור לי כי הפוליטיקאים – מכל הצדדים – מונעים מחישובים קצרי טווח. לכן המפץ יקרה רק אם נלחץ עליהם.
הציבור עצמו עשוי לשנות עמדה ברגע שמפץ יתרחש. במיוחד כשחלק לא מבוטל ממצביעי הקואליציה חתומים על אותם ערכים ליברליים. ״הפוליטיקה המקוטבת מכריחה אותם לבחור צד שמשקף את הקיטוב״, אמרה לי אפרת שפירא רוזנברג, ״צריך לחזור לפוליטיקה של עמדות ולנטוש את פוליטיקת הזהויות – שרובן פשוט מזוייפות״.
צודקת. והמפץ יקרה אם נסרב להקשיב לנרטיבים מפלגים כמו "ישראל הראשונה וישראל השנייה" ובמקום זה נאזין לעונה החדשה של הפודקאסט מפלגת המחשבות, אותה מנחה אפרת מנחה עם מיכה גודמן. יחד הם מציגים את חשיבות הסיפור המשותף. המפץ יקרה אם נתמוך במיזמים כמו הרבעון הרביעי שלוחצים על המפלגות לזנוח את הקיצון ולבסס פוליטיקה של טוב משותף ותקווה.
זה יקרה אם נפסיק להניח שמי שחושב אחרת הוא בוגד או פשיסט, ונחפש את המכנה המשותף.
וזה יכול לקרות מסיבה פשוטה: אנחנו – הרוב ❤️🔥
השאר תגובה