אני נקי מסוכר רע מזה שמונה חודשים, ומרגיש נהדר. מה שהפעם עובד זה שלא מדובר במאבק של כוח רצון אלא בפירוק ההתניות שהיו טבועות בי מילדות. המוח שלי לא מתייג יותר סוכר מעובד כמזון ניחומים או כפרס. הפנמתי שהדבר היחיד שקורה כשאתה אוכל ממנו – זה שאתה רוצה עוד.
בכתבה אחרונה בסדרה עסקתי במהפכת המדבקות האדומות. מתברר שהן יעילות: כשליש מהציבור מתחשב בהן בעת הקנייה. בד בבד בחנתי יוזמות של משרד הבריאות ושל לובי 99 לשינוי הארכיטקטורה העירונית לצד הטלת מסי סוכר – כדי לתמרץ מעבר לאורח חיים בריא יותר. אבל מה לגבי שינויים שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו?
בשיחה עם הפרופסור לכלכלה התנהגותית דן אריאלי הוא חושף טיפים לשליטה עצמית סביב שולחן הסעודה, ומדבר על החשיבות בהטלת מס סוכר לצד קידום אוריינות תזונתית. ויש גם בונוס: איך אריאלי עצמו הצליח לשנות את אורח חייו?
"הקרואסונים בארץ ענקיים. אין נקודת החלטה בה אתה שואל אם להמשיך"
"קשה להגיד בואו לא נאפשר סוכר. אבל אפשר להוריד את הכמויות", פותח אריאלי, אחד מהדוחפים לסימון מזון מזיק במדבקות בחזית האריזה.
מה יכול לעזור לאנשים לשנות הרגלים סביב תזונה?
"אפשר להתחיל בשינוי כמות הצריכה (Portion control). בארה"ב הכמויות מזעזעות. גם בארץ, למשל, הקרואסונים ענקיים. אתה שואל את עצמך מה הפונקציה? הביס הראשון נהדר, הביס השני קצת פחות, ולקראת החצי השני זה כבר הרבה פחות טוב".
צודק. אז למה אני ממשיך לאכול אם בכל נגיסה הטעם נמצא בתפוקה שולית פוחתת?
"כי היא לא יורדת מתחת לאפס, והאכילה היא חסרת מודעות (מייינדלס). אנחנו לא עוצרים בכל ביס ושואלים מה עכשיו. אין נקודת סיום טובה".
באחד ממחקריו אריאלי סיפק לאנשים חפיסת פופקורן, ולאחרים את אותה כמות – מחולקת לארבע קערות. התוצאה: אנשים אכלו פחות כשהפופקורן היה מפוצל. "הם הפסיקו בעיקר כשעברו מקערה לקערה – כי אז אתה שואל את עצמך האם להמשיך או לא. כשאתה מתחיל עם קרואסון אין נקודת החלטה. ואתה לא שואל עצמך אם להמשיך".
חצי בצלחת, וחצי בטייק אווי
"אנחנו כמעט אף פעם לא שואלים אנשים מה הכמות שהם רוצים", מלין אריאלי ומציע לחנויות לאפשר לאנשים לרכוש שני קרואסונים קטנים – במקום אחד גדול במטרה להוסיף נקודת עצירה. בבתי קפה, הוא מייעץ, יניחו קרואסון אחד בצלחת ושני בשקית הביתה.
לדבריו, ניסויים שנעשו במסעדות בהן חילקו את המנה כך שמחציתה הייתה בצלחת והחלק השני ארוז – עבדו היטב. בניסוי שערך בפנדה אקספרס – מסעדת מזון מהיר לאוכל סיני – הם שאלו לקוחות האם יסתפקו בחצי מכמות האורז – וכך יחסכו 300 קלוריות. יותר משליש השיבו בחיוב. "בדקנו – כולם גומרים הכל, גם אלו שקיבלו יותר. זו נקודה חשובה".
כיאה לעיתונאי חוקר, אחרי השיחה עם אריאלי יצאתי לבדוק את ההצעה שלו בשטח. הזמנתי מנה עיקרית בקפה לנדוור וביקשתי באותה נשימה שיארזו חצי ממנה מראש. המלצרית אמרה שזה בלתי אפשרי לפני שהמנה מגיעה. אריאלי צודק – קשה לשנות הרגלים. רגע אחרי שהמנה נחתה על השולחן ביקשתי לארוז ממנה חצי. המלצרית התפלאה, אך עשתה זאת. במסעדת איטס לעומת זאת הסכימו מייד וארזו לי חצי מהארוחה מראש. בשני המקרים זה עבד נפלא. שבעתי במסעדה, וכמה שעות לאחר מכן אכלתי את השאר בבית. כדי להימנע להבא מהמחיר הסביבתי, הצבתי בתיק קופסת אחסון קבועה.
איך המדינה יכולה לעזור לזה לקרות?
"אפשר לחוקק חוקים שיאפשרו להזמין חצי מהארוחה ארוז מראש, להגיש קולה בכוסות נספרסו, ולקבוע, למשל, שמאפים כמו קרואסונים יהיו קטנים יותר – כמו שהתחילו למכור סופגניות קטנות יותר".
"מס סוכר יעזור לאנשים לחשוב"
סוכרת היא הסיבה השלישית למוות בישראל. בנוסף, כולנו משלמים את המחיר: במחקר של המכון הלאומי לחקר שירותי הבריאות ומדיניות הבריאות והמוסד לביטוח לאומי מ-2018 נמצא כי ההוצאה על חולי סוכרת בקופת חולים כללית, מהווה 33% מההוצאה הכללית (שליש!), בעוד ששיעורם באוכלוסיית המבוטחים המבוגרים היא 13% בלבד. כ-14% מההוצאה הכללית של קופת החולים מיוחסת למחלת הסוכרת.
. גם העתיד עגום: אנחנו במקום הראשון והמפוקפק במערב בהשמנת ילדים. דרך נוספת לחולל שינוי שמציע אריאלי הוא מיסוי סוכר. "הנקודה איננה הכסף", אומר אריאלי, "אלא לתת לאנשים עוד נקודה לחשוב על הרכישה".
אריאלי מציע הצעה דומה בעצם ל'מס' השקיות שמחולקות בסופר. ייקור השקיות בעשר אגורות מנעו זיהום של 22,000 טונות, וב-2019 ירדה צריכת שקיות הפלסטיק ב-76% בהשוואה לשנה שלפני החקיקה. "10 אגורות זה נקודת חשיבה. גם בסוכר צריך לחשוב על מיסוי, לא כבד – רק בשביל לעזור לאנשים לחשוב האם הם באמת רוצים את זה".
הרעיון להטלת מיסוי על משקאות מסוכרים עלה גם בכתבה הקודמת לאחר שהוכח כיעיל בשלל מדינות בעולם. ובעקבות הכתבה התעורר דיון ציבורי ובטור אחד נקרא המס "פטרנליזם בריאותי". במחקר שערך מכון ברוקדייל בדצמבר 2019 עבור משרד הבריאות נמצא ש-40% מהנשאלים בישראל הביעו תמיכה בהטלת מס על מוצרי מזון לא בריאים. התמיכה עלתה ל-56% כשהמיסוי נקשר בהורדת מחירים של מוצרי מזון בריאים.
מה דעתך על סבסוד מנגד למוצרים בריאים?
"אין ספק שבסופו של דבר שמנת וסוכרת עולים למדינה המון כסף, והמדינה בוחרת לטפל בזה אחרי שאנשים חולים. צריך פעולה מונעת".
איך אפשר לתמרץ בעלי עסקים להציע לנו חלופות בריאות יותר?
"אף אחד לא יעשה זאת לבד. אף יצרן לא יחליט לבד למכור בריא יותר. צריך ליישר את הקו, והממשלה יכולה לעזור. לעשות מחקר ופיתוח לאוכל יותר בריא, למשל. הממשלה משלמת על זה בסוף דרך הוצאות בריאות – אז למה לא לשלם בהתחלה על פיתוח מזון בריא יותר?"
"המדבקות משפיעות רק על מה אתה מכניס הביתה. צריך שפה המשכית".
הנקודה השלישית לפי אריאלי היא הבנה טובה יותר של מה זה סוכר. "אנשים עדיין שותים מצי פירות וחושבים שזה דבר בריא. הם לא מבינים שלחם לא טוב הופך מהר מאוד סוכר".
אבל איך אפשר להגביר את האוריינות התזונתית?
"זה קשה מאוד, אבל לדעתי צריך לעשות את זה דרך הילדים. שיעורים בבתי הספר שיתרגמו את המידע הזה. המדבקות זה גם התחלה טובה אבל יכול להיות שצריך על האריזות להראות בדיוק כמה כפיות סוכר מסתתרות בפנים".
ומה לגבי שיטת הרמזור שמציגה צבעים שונים לפי כמות?
"המאבק הראשון הוא לקנות או לא, והשני הוא על כמויות – ובו צריך להביא משהו יותר המשכי. רמזור עוזר בסופר כשאני שואל את עצמי מה אני רוצה לקנות. אבל אז הבאת משהו הביתה ויש כבר שאלה של כמויות, ולא של כן/לא לאכול. אז אפילו אם זה מוצר שאיננו אדום – אם אתה אוכל ממנו הרבה – זה רע. המדבקות אמורות להשפיע בסופר רק על מה אתה מכניס הביתה. צריך שפה המשכית. למשל קניתי מיץ פירות והשאלה היא כמה זה אדום, ומה זה אומר על הכמות".
יש כאלו המאמינים שאסור למדינה להתערב, מה היית עונה להם?
"המדינה עשתה הליכה אקראית עד שהגענו למצב הנוכחי – והוא לא בהכרח אידאלי. אם היינו מתחילים מאפס – היינו קובעים את המציאות הנוכחית? היום למשל בארה"ב מסבסדים סוכר. האם זה מה שהיינו קובעים גם כעת? ליברטריאנים אוהבים את מה שיש עכשיו, ואני חושב שמה שיש עכשיו זה הרבה פעמים טעות. אז אני לא מקדש אותו. אילו היית שואל כעת את אזרחי ישראל כמה המדינה צריכה לסבסד חקלאים מול בריאות? לא ברור לי שהיינו עושים זאת כפי שקורה היום".
"החלטנו שאפשר לאכול קינוח פעם בשבוע"
לאריאלי יש מסר נוסף לליברטריאנים. "פעם כדי למצוא חופשה היית הולך לסוכן נסיעות ותוך שעה היה לך מלון וכרטיסי טיסה ומכונית", הוא אומר. "היום אתה מחפש בעצמך במשך שעות מידע ולבד. העולם נהיה מסובך. הכל מורכב – בחירת משכנתה וגם אוכל. לאנשים אין הרבה זמן, ועברנו לעולם של שירות עצמי. אז כולנו עסוקים והחיים נהיים מורכבים והשאלה כעת היא האם המדינה צריכה לתת לך עוד עבודה ולהגיד 'תברר הכל לבד' – או לעזור לך. האם להכריח אנשים לאכול בריא? זה מורכב. האם לעזור שההתנהגות הבריאה תהיה קלה יותר? בהחלט".
לשאלותיי לגבי התפריט שלו, אריאלי עונה שהוא לא ממתיק שום משקה, ומנסה להמעיט בדברי מתיקה. "רק שוקולד מעל 73%, אבל אני כן אוכל דברים כמו אורז ולחם שנהיים סוכר".
איך הצלחת אתה לשנות את אורח החיים שלך?
"אחד הדברים שעוזרים להתנהג טוב זה חוקים. אז לפני כמה שנים ישבתי עם בת דודתי ועשינו חוקים של תזונה יותר נכונה. החלטנו שאפשר לאכול קינוח פעם בשבוע בשישי או שבת, לא להמתיק ולאכול רק שוקולד מריר. עם הזמן הרצון שלי למתוק נעלם. אז הפסקנו גם עם הפעם השבועית. ביומולדת עכשיו של בתי היא עשתה קרם ברולה", אריאלי מחייך דרך הזום, "יש בזה הרבה סוכר ואכלתי, אבל ברגיל אני לא נוגע. חוקים זה כמו דת. עשה ואל תעשה, וזה מאוד עוזר. להגיד לא למשקאות ממותקים זה מאוד קל. להגיד – קח רק שני שלוקים זה מאוד קשה. בגלל זה בקרה על גודל המנות (portion control) מבחוץ הכי טוב".
"אחרי כמה חודשים זה נהיה קל ואפילו כיף"
קיימא, שבראשה עומד דן אריאלי, עוסקת בייצור פתרונות ומוצרים דיגיטליים משני מציאות המבוססים על חיבור בין טכנולוגיה לכלכלה התנהגותית. לפי סקרים שערכו בקיימא, הישראלים עלו בממוצע חמישה קילו מאז שהתחילה הקורונה. 42% דיווחו במהלך הקורונה על שינוי לרעה בתזונתם. במקביל, רבים מהם רכשו הרגלים רעים. במהלך הסגרים 55% מהישראלים דיווחו שהם אכלו יותר מתוקים, והִרְבו בארוחות לא מסודרות. צעירים ועניים יותר – נפגעו יותר. למעשה, מהסקר עלה שהישראלים חוששים מהשמנה כמעט כפי שהם מודאגים מהידרדרות בריאותית וכלכלית.
"שינוי הרגלי תזונה זה דבר באמת קשה. זה שינוי ליבתי. משהו שצריך לגביו לעשות כל פעם מחדש נאדג'", אומרים בקיימא. הם צודקים. לי אישית לקח עשור של שינויים כושלים ורגרסיות עד ששיניתי, באמת שיניתי, את התזונה שלי.
אריאלי מבהיר ששינוי אורח חיים קשה, אך עיקר הקושי מתרחש בימים הראשונים. "אנשים לא מבינים שתוך שלושה חודשים יהיה להם הרבה יותר קל. זה כמו לרוץ – אנשים אומרים איך אתחיל? הם לא מבינים שאחרי כמה חודשים זה נהיה קל ואפילו כיף. גם פה צריך לחשוב על צעדים שעושים לאט לאט. במקביל לא רק להגיד לא, אלא למצוא תחליפים. למשל שוקולד חלב – לא, אבל שוקולד מריר מעל 70% – כן. קוקה קולה לא, אבל תה מנטה – כן".
טיפים לבקרה על גודל המנות
- התחילו ארוחה בשתיית כוס מים.
- רכשו הביתה צלחות קטנות.
- אל תאכלו ישירות מהקופסה.
- "כשאתה מתחיל להוריד סוכר – זה מאוד קשה, ורק אחר כך זה נהיה קל", מבהיר אריאלי ומזכיר כמה קשה לשנות הרגלים. אבל אחרי שצולחים את המקטע הראשון – זה רץ.
- פרקו התניות שהורסות לכם את החיים דוגמת ממתק = כיף. קראו איך כאן.
- קבעו לעצמכם "חוקים". למשל: קינוח רק בסופ"ש.
- אוכלים בחוץ? בקשו לארוז חצי מראש.
- האזינו בזמן הארוחה למדיטציית אכילה מודעת. למשל:
הקשיבו לה בזמן הארוחה הבאה וספרו לי איך היה 🤗
אחלה כתבה והמלצות, חוץ מזו הממליצה להאזין ל"מדיטציית אכילה מודעת", זה הרגל רע ואסור להטמיע אותו. יש להרגיל להיות מרוכזים באכילה, בטעם, בלעיסה, להיות לחלוטין במה שאתם אוכלים ואיך, מה עובר לכם בראש ואיך, מה אתם מרגישים ואיך… זו מדיטציית אכילה אמיתית, להיות !!!
תודה! מה רע בלהאזין פעם אחת לאותה מדיטציה דרכה אפשר ללמוד את אותן הרגלים שציינת?
אחלה כתבה,
אני בהחלט בכיוון של שינוי דומה.
( אהבתי את סעיף 8 למעלה ;-))
מתחיל טוב ונגמר ב"המדינה צריכה להיות הבייביסיטר שלנו"
בוא נשים מס על סוכר
מדבקות על אוכל לא בריא
בואו נקלל בקופה מי שקונה ג'אנק פוד ונסקול באבנים אנשים שאוכלים סופגנייה.
זה דבר אחד לעודד ולחלוק ידע לגבי אוכל בריא, זה דבר אחר לגמרי להוציא אוכל בריא אל מחוץ לחוץ ולשים אותו באותה קטגוריה עם סיגריות וסמים.
תעניקו ידע, אבל מספיק עם הבולשביקיות.
מצד אחד כן , מצד שני המדינה אחרי זה מממנת את הוצאות הטיפול בהשמנה. אז אם נסתכל על השקעה כלכלית גרידא, וכמות ההתערבות הממשלתית- אולי עדיף לבצע פעולת מנע ובקרת נזקים כדי שהכסף שיוצא מהכיס שלנו ינותב בצורה הטובה ביותר. (אלא אם אתה חושב שהמדינה לא צריכה לממן לא את זה ולא את זה, וזו כבר שאלה אחרת שאינני בטוחה מה עמדתי לגביה)